ירמיה 14

1 אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו על דברי הבצרות׃

The word of the LORD that came to Jeremiah concerning the drought.

2 אבלה יהודה ושעריה אמללו קדרו לארץ וצוחת ירושלם עלתה׃

"Judah mourns, and its gates languish, they sit in black on the ground; and the cry of Jerusalem is gone up.

3 ואדריהם שלחו צעוריהם למים באו על גבים לא מצאו מים שבו כליהם ריקם בשו והכלמו וחפו ראשם׃

Their nobles send their little ones to the waters: they come to the cisterns, and find no water; they return with their vessels empty; they are disappointed and confounded, and cover their heads.

4 בעבור האדמה חתה כי לא היה גשם בארץ בשו אכרים חפו ראשם׃

Because of the ground which is cracked, because no rain has been in the land, the plowmen are disappointed, they cover their heads.

5 כי גם אילת בשדה ילדה ועזוב כי לא היה דשא׃

Yes, the hind also in the field calves, and forsakes her young, because there is no grass.

6 ופראים עמדו על שפים שאפו רוח כתנים כלו עיניהם כי אין עשב׃

The wild donkeys stand on the bare heights, they pant for air like jackals; their eyes fail, because there is no herbage."

7 אם עונינו ענו בנו יהוה עשה למען שמך כי רבו משובתינו לך חטאנו׃

"Though our iniquities testify against us, work for your name's sake, LORD; for our backslidings are many; we have sinned against you.

8 מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון׃

Hope of Israel, its Savior in the time of trouble, why should you be as a foreigner in the land, and as a wayfaring man who turns aside to stay for a night?

9 למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבנו יהוה ושמך עלינו נקרא אל תנחנו׃

Why should you be like a scared man, as a mighty man who can't save? Yet you, LORD, are in the midst of us, and we are called by your name; do not leave us."

10 כה אמר יהוה לעם הזה כן אהבו לנוע רגליהם לא חשכו ויהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאתם׃

Thus says the LORD to this people, "Even so have they loved to wander; they have not refrained their feet: therefore the LORD does not accept them; now he will remember their iniquity, and visit their sins."

11 ויאמר יהוה אלי אל תתפלל בעד העם הזה לטובה׃

The LORD said to me, "Do not pray for this people for their good.

12 כי יצמו אינני שמע אל רנתם וכי יעלו עלה ומנחה אינני רצם כי בחרב וברעב ובדבר אנכי מכלה אותם׃

When they fast, I will not hear their cry; and when they offer burnt offering and meal offering, I will not accept them; but I will consume them by the sword, and by the famine, and by the pestilence."

13 ואמר אהה אדני יהוה הנה הנבאים אמרים להם לא תראו חרב ורעב לא יהיה לכם כי שלום אמת אתן לכם במקום הזה׃

Then I said, "Ah, LORD. Look, the prophets tell them, 'You shall not see the sword, neither shall you have famine; but I will give you assured peace in this place.'"

14 ויאמר יהוה אלי שקר הנבאים נבאים בשמי לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם חזון שקר וקסם ואלול ותרמות לבם המה מתנבאים לכם׃

Then the LORD said to me, "The prophets prophesy lies in my name; I did not send them, neither have I commanded them, neither spoke I to them: they prophesy to you a lying vision, and divination, and a thing of nothing, and the deceit of their own heart.

15 לכן כה אמר יהוה על הנבאים הנבאים בשמי ואני לא שלחתים והמה אמרים חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת בחרב וברעב יתמו הנבאים ההמה׃

Therefore thus says the LORD concerning the prophets who prophesy in my name, and I did not send them, yet they say, 'Sword and famine shall not be in this land:' 'By sword and famine shall those prophets be consumed.'

16 והעם אשר המה נבאים להם יהיו משלכים בחצות ירושלם מפני הרעב והחרב ואין מקבר להמה המה נשיהם ובניהם ובנתיהם ושפכתי עליהם את רעתם׃

The people to whom they prophesy shall be cast out in the streets of Jerusalem because of the famine and the sword; and they shall have none to bury them—them, their wives, nor their sons, nor their daughters: for I will pour their wickedness on them."

17 ואמרת אליהם את הדבר הזה תרדנה עיני דמעה לילה ויומם ואל תדמינה כי שבר גדול נשברה בתולת בת עמי מכה נחלה מאד׃

"You shall say this word to them, 'Let my eyes run down with tears night and day, and let them not cease; for the virgin daughter of my people is broken with a great breach, with a very grievous wound.

18 אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב כי גם נביא גם כהן סחרו אל ארץ ולא ידעו׃

If I go forth into the field, then, look, the slain with the sword. And if I enter into the city, then, look, those who are sick with famine. For both the prophet and the priest go about in the land, and have no knowledge.'"

19 המאס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא קוה לשלום ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה׃

"Have you utterly rejected Judah? Has your soul loathed Zion? Why have you struck us, and there is no healing for us? We looked for peace, but no good came; and for a time of healing, and look, dismay.

20 ידענו יהוה רשענו עון אבותינו כי חטאנו לך׃

We acknowledge, LORD, our wickedness, and the iniquity of our fathers; for we have sinned against you.

21 אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך זכר אל תפר בריתך אתנו׃

Do not abhor us, for your name's sake; do not disgrace the throne of your glory: remember, do not break your covenant with us.

22 היש בהבלי הגוים מגשמים ואם השמים יתנו רבבים הלא אתה הוא יהוה אלהינו ונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה׃

Are there any among the vanities of the nations that can cause rain? Or can the sky give showers? Aren't you he, LORD our God? Therefore we will wait for you; for you have made all these things."