ישעה 64

1 לוא קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזלו׃

O that thou wouldst rend the heavens, and come down; That the mountains might tremble at thy presence,

2 כקדח אש המסים מים תבעה אש להודיע שמך לצריך מפניך גוים ירגזו׃

As fire kindleth the dry stubble, As fire causeth water to boil, To make known thy name to thine adversaries, That the nations might tremble at thy presence;

3 בעשותך נוראות לא נקוה ירדת מפניך הרים נזלו׃

As thou once didst wonderful things, which we looked not for, And camest down, so that the mountains trembled at thy presence.

4 ומעולם לא שמעו לא האזינו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו׃

For never have men heard, nor perceived by the ear, Nor hath eye seen, a God beside thee. Who doeth such things for those that trust in him.

5 פגעת את שש ועשה צדק בדרכיך יזכרוך הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע׃

Thou art the friend of those who joyfully do righteousness, Those who remember thee in thy ways. Behold, thou art angry, and we are punished; Long doth the punishment endure, before we are delivered.

6 ונהי כטמא כלנו וכבגד עדים כל צדקתינו ונבל כעלה כלנו ועוננו כרוח ישאנו׃

We are all of us an unclean thing; Like a filthy garment is all our righteousness; We are all withered like a leaf, And our sins, like a storm, have blown us away.

7 ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך כי הסתרת פניך ממנו ותמוגנו ביד עוננו׃

There is none that calleth upon thy name, That stirreth himself up to cleave to thee; For thou hidest thy face from us, And lettest us perish by our iniquities.

8 ועתה יהוה אבינו אתה אנחנו החמר ואתה יצרנו ומעשה ידך כלנו׃

But now, O Jehovah, thou art our father; We are the clay, and thou hast formed us; We are all of us the work of thy hands.

9 אל תקצף יהוה עד מאד ואל לעד תזכר עון הן הבט נא עמך כלנו׃

Be not wroth, O Jehovah, to the uttermost, Nor remember our iniquity forever! Behold, look upon us, we beseech thee, we are all thy people!

10 ערי קדשך היו מדבר ציון מדבר היתה ירושלם שממה׃

Thy holy cities have become a wilderness; Zion is become a wilderness, Jerusalem a desolation.

11 בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבתינו היה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה׃

Our holy and glorious house, Where our fathers praised thee, Is burned with fire, And all our precious things are laid waste.

12 העל אלה תתאפק יהוה תחשה ותעננו עד מאד׃

Wilt thou contain thyself at these things, O Jehovah, Wilt thou keep silence, and still grievously afflict us?