ישעה 32
| הן לצדק ימלך מלך ולשרים למשפט ישרו׃ | 1 |
Regiert gerecht ein König, dann walten die Beamten auch dem Recht entsprechend.
| והיה איש כמחבא רוח וסתר זרם כפלגי מים בציון כצל סלע כבד בארץ עיפה׃ | 2 |
Ein jeder ist ein Schutz vor Sturm und ein Versteck vor Regen, wie Wasserbäche in dem heißen Lande, wie eines wuchtigen Felsens Schatten in ausgedorrtem Lande.
| ולא תשעינה עיני ראים ואזני שמעים תקשבנה׃ | 3 |
Wer sehen soll, drückt nimmer seine Augen zu. Wer hören soll, horcht nunmehr auf.
| ולבב נמהרים יבין לדעת ולשון עלגים תמהר לדבר צחות׃ | 4 |
Bedächtig wird das Herz der Vorlauten. Der Stotterer Zunge redet hurtig.
| לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע׃ | 5 |
Der Schurke heißt nicht mehr ein edler Mann, der Schleicher nimmermehr ein Ehrlicher.
| כי נבל נבלה ידבר ולבו יעשה און לעשות חנף ולדבר אל יהוה תועה להריק נפש רעב ומשקה צמא יחסיר׃ | 6 |
Der Schurke redet Schurkereien, sein Herz sinnt nur auf Böses, er tut Vermessenes und redet irrig von dem Herrn, daß "er den Hungrigen nur darben lasse, dem Durstigen den Trunk entziehe".
| וכלי כליו רעים הוא זמות יעץ לחבל ענוים באמרי שקר ובדבר אביון משפט׃ | 7 |
Des Schleichers Waffen sind gar böse, er schmiedet schlimme Pläne, um Elende durch trügerische Reden zu verderben, selbst wenn der Arme auch sein Recht beweist.
| ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות יקום׃ | 8 |
Der Edle aber sinnt auf Edles, beharrt bei edlen Taten.
| נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי׃ | 9 |
Steht auf, ihr sorgenfreien Weiber! Auf meine Stimme hört! Sorglose Töchter, hört auf meine Rede!
| ימים על שנה תרגזנה בטחות כי כלה בציר אסף בלי יבוא׃ | 10 |
Leichtsinnige! Ihr werdet über Jahr und Tag erbeben; denn dann ist's mit der Weinlese zu Ende und kommt kein Ernten mehr.
| חרדו שאננות רגזה בטחות פשטה וערה וחגורה על חלצים׃ | 11 |
Leichtsinnige, erbebt! Erzittert, Sorglose! Streift das Gewand ab! Entkleidet euch! Um eure Hüften Trauergürte!
| על שדים ספדים על שדי חמד על גפן פריה׃ | 12 |
Die Brust zerschlage der schönen Felder halber, der früchtereichen Reben wegen,
| על אדמת עמי קוץ שמיר תעלה כי על כל בתי משוש קריה עליזה׃ | 13 |
der Scholle meines Volkes wegen, wo Dorn und Distel wachsen, ob all der lustigen Häuser in der frohgemuten Stadt!
| כי ארמון נטש המון עיר עזב עפל ובחן היה בעד מערות עד עולם משוש פראים מרעה עדרים׃ | 14 |
Das Schloß verlassen! Der Stadtlärm weg! Der Hügel und die Warte kahle Höhn für immer, der Wildesel Ergötzen, der Herden Weideplatz!
| עד יערה עלינו רוח ממרום והיה מדבר לכרמל וכרמל ליער יחשב׃ | 15 |
Bis aus der Höhe über uns ein Geist wird ausgegossen. Dann wird zum Fruchtgefilde die Wüste, und Fruchtgefilde gilt als Wald.
| ושכן במדבר משפט וצדקה בכרמל תשב׃ | 16 |
Und in der Wüste wohnt das Recht, und in dem Fruchtgefilde siedelt die Gerechtigkeit.
| והיה מעשה הצדקה שלום ועבדת הצדקה השקט ובטח עד עולם׃ | 17 |
Die Wirkung der Gerechtigkeit ist Friede, und der Gerechtigkeit Ertrag ist ewige Sicherheit und Ruhe.
| וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחת שאננות׃ | 18 |
In einer Friedensaue wohnt alsdann mein Volk, in sichern Wohnungen, an stillen Ruheplätzen.
| וברד ברדת היער ובשפלה תשפל העיר׃ | 19 |
Und stürzen Wälder nieder, werden Städte Ebenen gleich gemacht.
| אשריכם זרעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור׃ | 20 |
Heil euch, die ihr an allen Wassern säen dürft, freilaufen lassen könnet Rind und Esel!
