קֹהֶלֶת 3

1 לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים׃

To every [thing there is] a season, and a time to every purpose under the heaven:

2 עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃

A time to be born, and a time to die; a time to plant, and a time to pluck up [that which is] planted;

3 עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃

A time to kill, and a time to heal; a time to break down, and a time to build up;

4 עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃

A time to weep, and a time to laugh; a time to mourn, and a time to dance;

5 עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃

A time to cast away stones, and a time to gather stones; a time to embrace, and a time to refrain from embracing;

6 עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃

A time to get, and a time to lose; a time to keep, and a time to cast away;

7 עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃

A time to rend, and a time to sew; a time to keep silence, and a time to speak;

8 עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃

A time to love, and a time to hate; a time of war, and a time of peace.

9 מה יתרון העושה באשר הוא עמל׃

What profit hath he that worketh in that in which he laboreth?

10 ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃

I have seen the labor, which God hath given to the sons of men to be exercised in it.

11 את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף׃

He hath made every [thing] beautiful in its time: also he hath set the world in their heart, so that no man can find out the work that God maketh from the beginning to the end.

12 ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו׃

I know that [there is] no good in them, but for [a man] to rejoice, and to do good in his life.

13 וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים היא׃

And also that every man should eat and drink, and enjoy the good of all his labor, it [is] the gift of God.

14 ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו׃

I know that, whatever God doeth, it shall be for ever: nothing can be added to it, nor any thing taken from it: and God doeth [it], that [men] should fear before him.

15 מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף׃

That which hath been is now; and that which is to be hath already been; and God requireth that which is past.

16 ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃

And moreover I saw under the sun the place of judgment, [that] wickedness [was] there; and the place of righteousness, [that] iniquity [was] there.

17 אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם׃

I said in my heart, God will judge the righteous and the wicked: for [there is] a time there for every purpose and for every work.

18 אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם׃

I said in my heart concerning the state of the sons of men, that God might manifest them, and that they might see that they themselves are beasts.

19 כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל׃

For that which befalleth the sons of men befalleth beasts; even one thing befalleth them: as the one dieth, so dieth the other; yes, they have all one breath; so that a man hath no pre-eminence above a beast: for all [is] vanity.

20 הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׃

All go to one place; all are of the dust, and all turn to dust again.

21 מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃

Who knoweth the spirit of man that goeth upward, and the spirit of the beast that goeth downward to the earth?

22 וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃

Wherefore I perceive that [there is] nothing better, than that a man should rejoice in his own works; for that [is] his portion: for who shall bring him to see what shall be after him?