ושאול עודנו יפח זעם ורצח על תלמידי האדון ויבא אל הכהן הגדול׃ | 1 |
וישאל מאתו מכתבים לדמשק אל בתי הכנסיות למען אשר יאסר את אשר ימצא בדרך ההיא אנשים או נשים ויביאם ירושלים׃ | 2 |
ויהי הוא הלך וקרב לדמשק והנה פתאם נגה עליו מסביב אור מן השמים׃ | 3 |
ויפל ארצה וישמע קול מדבר אליו שאול שאול למה תרדפני׃ | 4 |
ויאמר מי אתה אדני ויאמר האדון אנכי ישוע אשר אתה רודף קשה לך לבעט בדרבנות׃ | 5 |
והוא חרד ונבעת ויאמר אדני מה תחפץ ואעשה ויען האדון קום לך העירה ויאמר לך את אשר עליך לעשות׃ | 6 |
והאנשים אשר הלכו אתו עמדו נאלמים כי שמעו את הקול ואיש לא הביטו׃ | 7 |
ויקם שאול מן הארץ ובפתחו את עיניו לא ראה איש ויחזיקו בידו ויוליכהו לדמשק׃ | 8 |
ויחשכו עיניו מראות שלשת ימים ולא אכל ולא שתה׃ | 9 |
ותלמיד אחד היה בדמשק חנניה שמו ויאמר אליו האדון במחזה חנניה ויאמר הנני אדני׃ | 10 |
ויאמר אליו האדון קום לך אל הרחוב הנקרא הישר ושאל בבית יהודה לאיש טרסי ושמו שאול כי הנה הוא מתפלל׃ | 11 |
וירא במחזה והנה איש ושמו חנניה בא החדרה ושם עליו את ידו למען ישוב ויראה׃ | 12 |
ויען חנניה ויאמר אדני שמעתי רבים מספרים על האיש הזה כמה רעות עשה לקדושיך בירושלים׃ | 13 |
וגם פה רשיון יש לו מאת ראשי הכהנים לאסר את כל הקראים בשמך׃ | 14 |
ויאמר אליו האדון לך כי כלי חפץ הוא לי לשאת את שמי לפני גוים ומלכים ולפני בני ישראל׃ | 15 |
כי אני אראהו כמה יש לו לסבל למען שמי׃ | 16 |
וילך חנניה ויבא הביתה וישם את ידיו עליו ויאמר שאול אחי האדון ישוע הנראה אליך בדרך אשר באת בה שלחני למען תשוב ותראה ותמלא רוח הקדש׃ | 17 |
וכרגע נפלו מעל עיניו כמו קשקשים וישב פתאם לראות ויקם ויטבל׃ | 18 |
ויאכל לחם ויחזק וישב שאול ימים אחדים עם התלמידים אשר בדמשק׃ | 19 |
וימהר ויקרא בבתי הכנסיות את המשיח לאמר כי הוא הוא בן האלהים׃ | 20 |
וישתוממו כל השמעים ויאמרו הלא זה הוא אשר האביד בירושלים את קראי השם הזה ולמען זאת בא הנה להביאם אסורים לפני ראשי הכהנים׃ | 21 |
ושאול היה הולך וחזק ויהם את היהודים ישבי דמשק בהוכיחו כי זה הוא המשיח׃ | 22 |
ויהי כי ארכו לו שם הימים ויועצו היהודים יחדו להמיתו׃ | 23 |
ויודע לשאול ארבם והמה שמרו את השערים יומם ולילה למען ימיתהו׃ | 24 |
ויקחו אתו התלמידים לילה ויורידהו בסל בעד החומה׃ | 25 |
ויהי כבוא שאול ירושלימה ויבקש להלות אל התלמידים וייראו כלם מפניו ולא האמינו כי תלמיד הוא׃ | 26 |
ויקח אתו בר נבא ויביאהו אל השליחים ויספר להם את אשר ראה בדרך את האדון וכי הוא דבר אליו ואיך בדמשק השמיע בבטחון את שם ישוע׃ | 27 |
ויהי אתם יוצא ובא בירושלים׃ | 28 |
ויקרא בבטחון בשם האדון ישוע וידבר ויתוכח גם עם היהודים היונים והם זממו להמיתו׃ | 29 |
וישמעו האחים ויורידו אתו לקסרין וישלחהו אל טרסוס׃ | 30 |
ויהי שלום לקהלות בכל מקמות יהודה והגליל ושמרון ותבנינה ותתהלכנה ביראת האדון ותרבינה בנחמת רוח הקדש׃ | 31 |
ויהי בסבב פטרוס בכל המקמות וירד גם אל הקדושים אשר ישבו בלד׃ | 32 |
וימצא שם איש שמו אניס והוא שכב על משכבו זה שמנה שנים והוא נכה אברים׃ | 33 |
ויאמר אליו פטרוס אניס רפאך ישוע המשיח קום הצע לך אתה ויקם פתאם׃ | 34 |
ויראו אותו כל ישבי לד והשרון ויפנו אל האדון׃ | 35 |
ותלמידה ביפו ושמה טביתא תרגומו צביה והיא מלאה מעשים טובים וצדקות אשר עשתה׃ | 36 |
ויהי בימים ההם ותחלה ותמת וירחצו אתה וישימוה בעליה׃ | 37 |
ולד קרובה היא ליפו וישמעו התלמידים כי פטרוס שם וישלחו אליו שני אנשים ויפצרו בו לבלתי העצל לעבר אליהם׃ | 38 |
ויקם פטרוס וילך אתם ובבאו העלהו אל העליה ותנשנה אליו כל האלמנות בוכיות ומראות לו את הכתנת ואת הבגדים אשר עשתה צביה בעודה עמהן׃ | 39 |
ויוצא פטרוס את כלם החוצה ויכרע על ברכיו ויתפלל ויפן אל גויתה ויאמר טביתא קומי ותפתח את עיניה ותרא את פטרוס ותתעודד׃ | 40 |
וישלח ידו ויקם אתה ויקרא את הקדושים ואת האלמנות ויעמד אתה חיה לפניהם׃ | 41 |
ויודע הדבר בכל יפו ויאמינו רבים באדון׃ | 42 |
ויואל לשבת ביפו ימים רבים עם בורסי אחד ושמו שמעון׃ | 43 |