מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 16

1 ויבא אל דרבי ואל לוסטרא והנה שם תלמיד אחד ושמו טימותיוס והוא בן אשה יהודית מאמנת ואביו יוני׃

Paul also came to Derbe and to Lystra; and behold, a certain disciple named Timothy was there, the son of a Jewish woman who believed; his father was a Greek.

2 ויהי לו שם טוב בין האחים אשר בלוסטרא ובאיקניון׃

He was well spoken of by the brothers who were at Lystra and Iconium.

3 בו בחר פולוס אשר יצא אתו ויקח וימל אתו בעבור היהודים אשר במקמות ההם כי כלם ידעו את אביו כי יוני הוא׃

Paul wanted him to travel with him; so he took him and circumcised him because of the Jews that were in those places, for they all knew that his father was a Greek.

4 ויהי בעברם בערים וימסרו להם לשמר את הפקודים אשר גזרו השליחים והזקנים אשר בירושלים׃

As they went on their way through the cities, they delivered to the churches the instructions for them to obey, the instructions that had been written by the apostles and elders in Jerusalem.

5 ותתחזקנה הקהלות באמונה וירב מספרן יום יום׃

So the churches were strengthened in the faith and increased in number daily.

6 ויעברו בפרוגיא ובארץ גלטיא כי מנעם רוח הקדש מהשמיע את הדבר באסיא׃

Paul and his companions went through the regions of Phrygia and Galatia, since they had been forbidden by the Holy Spirit to proclaim the word in the province of Asia.

7 וכבאם אל מוסיא הואילו ללכת אל ביתוניא ולא הניח להם הרוח׃

When they came near Mysia, they attempted to go into Bithynia, but the Spirit of Jesus prevented them.

8 ויחלפו ממוסיא וירדו אל טרואס׃

So passing by Mysia, they came down to the city of Troas.

9 וחזון נראה אל פולוס בלילה והנה איש מוקדון נצב והוא מבקש ממנו לאמר עבר אל מקדוניא ועזרנו׃

A vision appeared to Paul in the night: A man of Macedonia was standing there, calling him and saying, “Come over into Macedonia and help us.”

10 וכראתו את המחזה מיד בקשנו ללכת אל מקדוניא בהביננו כי האלהים קראנו שמה לבשר אתם הבשורה׃

When Paul had seen the vision, immediately we set out to go to Macedonia, concluding that God had called us to proclaim the gospel to them.

11 ונצא מן טרואס ונרד באניה ונבא דרך ישרה אל סמותרקיא וממחרת אל נפוליס׃

Setting sail therefore from Troas, we made a straight course to Samothrace, and the next day we came to Neapolis.

12 ומשם אל פילפי ראשית ערי הפלך של מקדוניא והיא בת חורין ונשב בעיר הזאת ימים אחדים׃

From there we went to Philippi, which is a city of Macedonia, the most important city in the district and a Roman colony, and we stayed in this city for several days.

13 וביום השבת יצאנו אל מחוץ לעיר אל יד הנהר אשר שם מקום תפלה כמנהגם ונשב ונדבר אל הנשים הנקהלות שמה׃

On the Sabbath day we went outside the gate by the river, where we thought there would be a place of prayer. We sat down and spoke to the women who had come together.

14 ואשה יראת אליהם ושמה לודיא מכרת ארגמן מעיר תיאטירא שמעה ויפתח יהוה את לבה להקשיב אל דברי פולוס׃

A certain woman named Lydia, a seller of purple from the city of Thyatira, who worshiped God, listened to us. The Lord opened her heart to pay attention to what was said by Paul.

15 ותטבל היא ובני ביתה ותבקש ממנו לאמר אם חשבתם אתי נאמנה לאדון באו נא אל ביתי ושבו בו ותפצר בנו׃

When she and her house were baptized, she urged us, saying, “If you have judged me to be faithful to the Lord, come and stay in house.” And she persuaded us.

16 ויהי בלכתנו למקום התפלה ותפגע בנו שפחה בעלת אוב אשר עשתה הון רב לאדניה בקסמיה׃

It came about that, as we were going to the place of prayer, a certain young woman who had a spirit of divination encountered us. She brought her masters much gain by fortunetelling.

17 ותלך אחרי פולוס ואחרינו הלוך וקרוא לאמר האנשים האלה עבדי אל עליון המה המודיעים אתנו ארח הישועה׃

This woman followed after Paul and us and shouted, saying, “These men are servants of the Most High God. They proclaim to you the way of salvation.”

18 וכן עשתה ימים רבים וירע בעיני פולוס הדבר הזה ויפן ויאמר אל הרוח אנכי מצוך בשם ישוע המשיח לצאת ממנה ויצא בשעה ההיא׃

She did this for many days. But Paul, being greatly annoyed by her, turned and said to the spirit, “I command you in the name of Jesus Christ to come out of her.” And it came out right away.

19 ויראו אדניה כי אזלה תוחלת בצעם ויתפשו את פולוס ואת סילא ויסחבום אל הרחוב לפני זקני העיר׃

When her masters saw that their opportunity to make money was now gone, they seized Paul and Silas and dragged them into the marketplace before the authorities.

20 ויביאום אל השרים ויאמרו האנשים האלה עכרים את עירנו והם יהודים׃

When they had brought them to the magistrates, they said, “These men are stirring up our city. They are Jews.

21 ומודיעים חקות אשר לא נכון לנו לקבלם ולעשתם כי רומיים אנחנו׃

They proclaim customs that are not lawful for Romans to accept or practice.”

22 ויקם גם העם עליהם והשרים קרעו את בגדיהם מעליהם ויצוו להכותם בשוטים׃

Then the crowd rose up together against Paul and Silas; the magistrates tore their garments off them and commanded them to be beaten with rods.

23 ויהי אחרי הכות אתם מכה רבה וישליכום במשמר ויצוו את שומר האסורים לשמרם היטב׃

When they had laid many blows upon them, they threw them into prison and commanded the jailer to keep them securely.

24 והוא כאשר צוה כן השליכם בחדר המשמר הפנימי וישם את רגליהם בסד׃

After he got this command, the jailer threw them into the inner prison and fastened their feet in the stocks.

25 ויהי כחצות הלילה ויתפללו פולוס וסילא ויזמרו לאלהים והאסורים מקשיבים אליהם׃

Around midnight Paul and Silas were praying and singing hymns to God, and the other prisoners were listening to them.

26 ופתאם היה רעש גדול עד אשר זעו מוסדות בית הכלא וכרגע נפתחו כל הדלתות ומוסרות כלם נתקו׃

Suddenly there was a great earthquake, so that the foundations of the prison were shaken; and immediately all the doors were opened, and everyone's chains were unfastened.

27 ושומר האסורים נעור משנתו ויהי כראתו את דלתות המשמר נפתחות וישלף חרבו ויבקש לאבד את עצמו בחשבו כי ברחו האסורים׃

The jailer was awakened from sleep and saw the open prison doors; he drew his sword and was about to kill himself, because he thought that the prisoners had escaped.

28 ויקרא פולוס בקול גדול לאמר אל תעש לך מאומה רע כי פה אנחנו כלנו׃

But Paul shouted with a loud voice, saying, “Do not harm yourself, because we are all here.”

29 וישאל נרות וידלג פנימה והוא מרעיד ויפל לרגלי פולוס וסילא׃

The jailer called for lights and rushed in and, trembling for fear, fell down before Paul and Silas,

30 ויוציאם החוצה ויאמר אדני מה עלי לעשות למען אושע׃

and brought them out and said, “Sirs, what must I do to be saved?”

31 ויאמרו האמן באדון ישוע המשיח ותושע אתה וביתך׃

They said, “Believe in the Lord Jesus, and you will be saved, you and your house.”

32 ויגידו לו את דבר יהוה ולכל אשר בביתו׃

They spoke the word of the Lord to him, together with everyone in his house.

33 ויקחם בלילה בשעה ההיא וירחץ את חבורתיהם וימהר להטבל הוא וכל אשר לו׃

Then the jailer took them at the same hour of the night, and washed their wounds, and he and those in his entire house were baptized immediately.

34 ויעלם אל ביתו וישם שלחן לפניהם ויגל עם כל ביתו על היותו מאמין באלהים׃

Then as he brought Paul and Silas up into his house and he set food before them, he rejoiced greatly with those of his house, that he had believed in God.

35 ובחית הבקר שלחו השרים את השוטרים לאמר שלח את האנשים ההם׃

Now when it was day, the magistrates sent word to the guards, saying, “Let those men go.”

36 ויגד שמר האסורים לפולוס את הדברים האלה לאמר שלחו השרים לפטר אתכם ועתה צאו ולכו בשלום׃

The jailer reported the words to Paul, saying, “The magistrates have sent word to me to let you go. Now therefore come out, and go in peace.”

37 ויאמר פולוס אליהם הכה הכונו נגד כל העם בלא דין ומשפט ואנחנו אנשים רומיים וישליכו אתנו במשמר ועתה נסתר יגרשונו אל נא כי אם יבאו המה ויוציאונו׃

But Paul said to them, “They have publicly beaten us without a trial, even through we are Romans citizens—and they threw us into prison. Do they now want to send us away secretly? No! Let them come themselves and lead us out.”

38 ויגידו השטרים לשרים את הדברים האלה ויהי כשמעם כי רומיים הם וייראו׃

The guards reported these words to the magistrates, and when they heard that Paul and Silas were Romans, they were afraid.

39 ויבאו ויחלו פניהם ויוציאום וישאלו מהם לצאת מן העיר׃

The magistrates came and apologized to them and brought them out, asking them them to go away from the city.

40 ויצאו מן המשמר ויבאו אל בית לודיא ויראו את האחים ויזהירום וילכו לדרכם׃

So Paul and Silas went out of the prison and came to the house of Lydia. When Paul and Silas saw the brothers, they encouraged them and then departed from the city.