מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 16

1 ויבא אל דרבי ואל לוסטרא והנה שם תלמיד אחד ושמו טימותיוס והוא בן אשה יהודית מאמנת ואביו יוני׃

Paul went on to Derbe and Lystra, and behold, a disciple named Timothy was there. He was the son of a Jewish woman who was a believer, but his father was a Greek.

2 ויהי לו שם טוב בין האחים אשר בלוסטרא ובאיקניון׃

He was well spoken of by the brothers in Lystra and Iconium.

3 בו בחר פולוס אשר יצא אתו ויקח וימל אתו בעבור היהודים אשר במקמות ההם כי כלם ידעו את אביו כי יוני הוא׃

Paul wanted this man to go on with him, so he took him and circumcised him because of the Jews who were in those places, for they all knew that his father was a Greek.

4 ויהי בעברם בערים וימסרו להם לשמר את הפקודים אשר גזרו השליחים והזקנים אשר בירושלים׃

As they went through the cities, they delivered the decisions that had been reached by the apostles and the elders in Jerusalem for the Gentile believers to obey.

5 ותתחזקנה הקהלות באמונה וירב מספרן יום יום׃

So the churches were strengthened in the faith and increased in number every day.

6 ויעברו בפרוגיא ובארץ גלטיא כי מנעם רוח הקדש מהשמיע את הדבר באסיא׃

Then Paul and his companions went through Phrygia and the region of Galatia, having been forbidden by the Holy Spirit from speaking the word in Asia.

7 וכבאם אל מוסיא הואילו ללכת אל ביתוניא ולא הניח להם הרוח׃

When they reached Mysia, they tried to go on toward Bithynia, but the Spirit did not allow them.

8 ויחלפו ממוסיא וירדו אל טרואס׃

So passing by Mysia, they went down to Troas.

9 וחזון נראה אל פולוס בלילה והנה איש מוקדון נצב והוא מבקש ממנו לאמר עבר אל מקדוניא ועזרנו׃

During the night Paul had a vision. A Macedonian man was standing there, urging him, “Come over to Macedonia and help us!”

10 וכראתו את המחזה מיד בקשנו ללכת אל מקדוניא בהביננו כי האלהים קראנו שמה לבשר אתם הבשורה׃

After Paul saw the vision, we immediately endeavored to go on to Macedonia, concluding that the Lord had called us to preach the gospel to them.

11 ונצא מן טרואס ונרד באניה ונבא דרך ישרה אל סמותרקיא וממחרת אל נפוליס׃

So we set sail from Troas and followed a straight course to Samothrace, and on the next day we went to Neapolis.

12 ומשם אל פילפי ראשית ערי הפלך של מקדוניא והיא בת חורין ונשב בעיר הזאת ימים אחדים׃

From there we went on to Philippi, which is a Roman colony and a leading city of that district of Macedonia. We stayed in that city for several days.

13 וביום השבת יצאנו אל מחוץ לעיר אל יד הנהר אשר שם מקום תפלה כמנהגם ונשב ונדבר אל הנשים הנקהלות שמה׃

On the Sabbath day we went outside the city to a riverside, where it was customary for there to be prayer. We sat down and began speaking to the women who had gathered together.

14 ואשה יראת אליהם ושמה לודיא מכרת ארגמן מעיר תיאטירא שמעה ויפתח יהוה את לבה להקשיב אל דברי פולוס׃

One of those listening to us was a woman named Lydia. She was a worshiper of God from the city of Thyatira and a seller of purple cloth. The Lord opened her heart to respond to what Paul was saying.

15 ותטבל היא ובני ביתה ותבקש ממנו לאמר אם חשבתם אתי נאמנה לאדון באו נא אל ביתי ושבו בו ותפצר בנו׃

After she was baptized, along with her household, she urged us, “If you have judged me to be faithful to the Lord, come stay at my house.” And she persuaded us to do so.

16 ויהי בלכתנו למקום התפלה ותפגע בנו שפחה בעלת אוב אשר עשתה הון רב לאדניה בקסמיה׃

One day, as we were on our way to prayer, we were met by a slave girl who had a spirit of divination. She had brought her masters much profit by fortune-telling.

17 ותלך אחרי פולוס ואחרינו הלוך וקרוא לאמר האנשים האלה עבדי אל עליון המה המודיעים אתנו ארח הישועה׃

She followed along behind Paul and us and kept crying out, “These men are servants of the Most High God, who proclaim to us a way of salvation.”

18 וכן עשתה ימים רבים וירע בעיני פולוס הדבר הזה ויפן ויאמר אל הרוח אנכי מצוך בשם ישוע המשיח לצאת ממנה ויצא בשעה ההיא׃

She kept on doing this for many days, and Paul became so annoyed that he turned and said to the spirit, “I command yoʋ in the name of Jesus Christ to come out of her.” And it came out that very hour.

19 ויראו אדניה כי אזלה תוחלת בצעם ויתפשו את פולוס ואת סילא ויסחבום אל הרחוב לפני זקני העיר׃

When her masters saw that their hope for profit was gone, they seized Paul and Silas, dragged them to the marketplace, and set them before the authorities.

20 ויביאום אל השרים ויאמרו האנשים האלה עכרים את עירנו והם יהודים׃

After bringing them to the magistrates, they said, “These men are seriously disturbing our city. They are Jews,

21 ומודיעים חקות אשר לא נכון לנו לקבלם ולעשתם כי רומיים אנחנו׃

and they are proclaiming customs that are not lawful for us as Romans to accept or practice.”

22 ויקם גם העם עליהם והשרים קרעו את בגדיהם מעליהם ויצוו להכותם בשוטים׃

The crowd rose up together against them, and the magistrates tore their garments off them and ordered them to be beaten with rods.

23 ויהי אחרי הכות אתם מכה רבה וישליכום במשמר ויצוו את שומר האסורים לשמרם היטב׃

After inflicting many blows upon them, they threw them into prison, ordering the jailer to keep them under close guard.

24 והוא כאשר צוה כן השליכם בחדר המשמר הפנימי וישם את רגליהם בסד׃

When he received this order, he put them in the inner prison and fastened their feet in the stocks.

25 ויהי כחצות הלילה ויתפללו פולוס וסילא ויזמרו לאלהים והאסורים מקשיבים אליהם׃

About midnight Paul and Silas were praying and singing hymns to God, and the prisoners were listening to them.

26 ופתאם היה רעש גדול עד אשר זעו מוסדות בית הכלא וכרגע נפתחו כל הדלתות ומוסרות כלם נתקו׃

Suddenly there was a great earthquake, so that the foundations of the prison were shaken. Immediately all the doors opened, and all the chains came loose.

27 ושומר האסורים נעור משנתו ויהי כראתו את דלתות המשמר נפתחות וישלף חרבו ויבקש לאבד את עצמו בחשבו כי ברחו האסורים׃

Then the jailer was awakened, and when he saw that the doors of the prison were open, he drew his sword and was about to kill himself, assuming that the prisoners had escaped.

28 ויקרא פולוס בקול גדול לאמר אל תעש לך מאומה רע כי פה אנחנו כלנו׃

But Paul cried out with a loud voice, “Do yoʋrself no harm, for we are all here.”

29 וישאל נרות וידלג פנימה והוא מרעיד ויפל לרגלי פולוס וסילא׃

Calling for lights, the jailer rushed in and fell down trembling before Paul and Silas.

30 ויוציאם החוצה ויאמר אדני מה עלי לעשות למען אושע׃

Then he brought them out and said, “Sirs, what must I do to be saved?”

31 ויאמרו האמן באדון ישוע המשיח ותושע אתה וביתך׃

They said, “Believe in the Lord Jesus Christ, and yoʋ will be saved, yoʋ and yoʋr household.”

32 ויגידו לו את דבר יהוה ולכל אשר בביתו׃

Then they spoke the word of the Lord to him and to everyone in his household.

33 ויקחם בלילה בשעה ההיא וירחץ את חבורתיהם וימהר להטבל הוא וכל אשר לו׃

He then took them in that hour of the night and washed their wounds. Then he was baptized at once, along with his entire household.

34 ויעלם אל ביתו וישם שלחן לפניהם ויגל עם כל ביתו על היותו מאמין באלהים׃

After bringing Paul and Silas into his house, he set a meal before them. And he rejoiced, along with his entire household, because he had come to believe in God.

35 ובחית הבקר שלחו השרים את השוטרים לאמר שלח את האנשים ההם׃

When daybreak came, the magistrates sent their officers, saying, “Release those men.”

36 ויגד שמר האסורים לפולוס את הדברים האלה לאמר שלחו השרים לפטר אתכם ועתה צאו ולכו בשלום׃

So the jailer reported these words to Paul, saying, “The magistrates have sent orders for you to be released. Therefore come out now and go in peace.”

37 ויאמר פולוס אליהם הכה הכונו נגד כל העם בלא דין ומשפט ואנחנו אנשים רומיים וישליכו אתנו במשמר ועתה נסתר יגרשונו אל נא כי אם יבאו המה ויוציאונו׃

But Paul said to them, “They beat us in public without a trial, even though we are Roman citizens, and they threw us into prison. And now they are sending us away secretly? Certainly not! Rather, let them come and escort us out themselves.”

38 ויגידו השטרים לשרים את הדברים האלה ויהי כשמעם כי רומיים הם וייראו׃

So the officers reported these words to the magistrates, and the magistrates were afraid when they heard that the men were Roman citizens.

39 ויבאו ויחלו פניהם ויוציאום וישאלו מהם לצאת מן העיר׃

So they came and spoke to them in a conciliatory manner. As they escorted them out, they begged them to leave the city.

40 ויצאו מן המשמר ויבאו אל בית לודיא ויראו את האחים ויזהירום וילכו לדרכם׃

So Paul and Silas came out of the prison and went to Lydia's house. And after seeing the brothers and encouraging them, they departed.