לאחר מכן שמעתי קול אדיר שנשמע כקול המוני אנשים בשמים:”הללויה! הודו לה׳! הישועה, הכבוד והעוז שייכים לאלוהינו, | 1 |
כי הוא שופט בצדק ובאמת. הוא העניש את הזונה הגדולה, אשר השחיתה את הארץ במעשי הזנות והניאוף שלה, ונקם את רצח עבדיו.“ | 2 |
שוב ושוב קראו הקולות:”הללויה! שריפתה תעלה עשן לעולם ועד!“ (aiōn g165) | 3 |
עשרים־וארבעה הזקנים וארבע החיות נפלו על פניהם, השתחוו לאלוהים היושב על הכיסא וקראו:”אמן! הללויה!“ | 4 |
שוב שמעתי קול אשר נשמע כקול המון רב, כקול מים רבים, וקול רעמים חזקים.”הללויה! כי אלוהינו, ה׳ צבאות, מולך! | 5 |
6 |
הבה נשמח, נגיל וניתן לו כבוד, כי הגיע מועד חתונת השה, וכלתו התכוננה לקראתו; | 7 |
ניתן לה ללבוש שמלה מאריג משובח, צח וטהור.“(אריג משובח זה מסמל את מעשי הצדקה של בני־האלוהים). | 8 |
המלאך אמר אלי:”כתוֹב: ברוכים המוזמנים אל חתונת השה.“הוא הוסיף ואמר:”אלה מילותיו של אלוהים עצמו!“ | 9 |
נפלתי לרגליו כדי להשתחוות לו, אך הוא אמר אלי:”קום, אל תשתחווה לי; אני עבד אלוהים כמוך וכאחיך המאמינים שנושאים את עדות ישוע. השתחווה לאלוהים! כי האמת שגילה ישוע היא שנתנה השראה לנביאים.“ | 10 |
לאחר מכן ראיתי את השמים נפתחים וסוס לבן הופיע. שם רוכבו,”נאמן ואמיתי“, והוא שופט ולוחם בצדק. | 11 |
עיניו כלהבת אש, על ראשו כתרים רבים, ועל מצחו כתוב שם שידוע לו בלבד. | 12 |
לבושו הוטבל בדם, ושמו נקרא”דבר האלוהים“. | 13 |
צבאות השמים, לבושים מדים לבנים מאריג משובח וטהור, דהרו בעקבותיו על סוסיהם הלבנים. | 14 |
מפי הרוכב יצאה חרב חדה, שמיועדת להכות את הגויים שבהם ישלוט בשוט ברזל, וברגליו דרך את ענבי הזעם של ה׳ אלוהי צבאות. | 15 |
על בגדו ועל ירכו כתוב:”מלך המלכים ואדון האדונים.“ | 16 |
לאחר מכן ראיתי מלאך עומד לבדו באור השמש המסנוור. הוא קרא בקול אדיר אל כל העופות המעופפים במרכז השמים:”בואו אל הסעודה הגדולה של אלוהים! | 17 |
בואו איכלו בשר מלכים, קציני־צבא, גנרלים, גיבורים; בשר סוסים ופרשים, בשר עבדים ובני־חורין, מקטן ועד גדול.“ | 18 |
ראיתי את החיה, את מלכי הארץ ואת צבאותיהם נאספים יחד, כדי להילחם נגד הרוכב על הסוס ונגד צבאו. | 19 |
אולם החיה הרעה נתפסה, ויחד איתה נתפס נביא השקר (בדמות החיה השנייה), שחולל את הניסים והנפלאות בנוכחותה – ניסים שהתעו את נושאי אות החותם ואת המשתחווים לפסלה. החיה הרעה ונביא השקר הושלכו חיים לאגם האש שבוער בגופרית, (Limnē Pyr g3041 g4442) | 20 |
וכל צבאם נהרג בחרב שיצאה מפי הרוכב על הסוס. ועופות השמים טרפו בתאווה את בשרם. | 21 |