לוּקָס 21
| ישוע עמד בבית־המקדש והביט בעשירים שמביאים את תרומותיהם אל תיבת האוצר. | 1 |
| ויבט וירא את העשירים משליכים את נדבותם לארון האוצר׃ |
| בין התורמים הרבים הבחין גם באלמנה עניה שתרמה שתי פרוטות. | 2 |
| וירא גם אלמנה עניה נתנת בו שתי פרוטות׃ |
| ”אומר לכם את האמת, “העיר ישוע,”האלמנה הענייה הזאת תרמה יותר מכל העשירים האלה גם יחד! | 3 |
| ויאמר אמת אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכלם׃ |
| כי העשירים תרמו סכומים קטנים ביחס לרכוש הרב שיש להם, ואילו האלמנה הזאת נתנה את כל מה שהיה לה.“ | 4 |
| כי כל אלה התנדבו לאלהים מהעדף שלהם והיא מחסרונה את כל רכושה נתנה׃ |
| אחדים מתלמידיו העירו את תשומת לבו לעבודת האבנים המהודרת של בית־המקדש, ולחפצים היקרים שתרמו האנשים. | 5 |
| ויהי באמרם על המקדש כי מהדר הוא באבנים יפות ובמתנות ויאמר׃ |
| ”אתם יכולים להתפעל מהמראה בינתיים, “אמר להם ישוע,”אולם יבוא היום שהכול ייהרס; אף אבן לא תישאר במקומה.“ | 6 |
| את אשר אתם ראים הנה ימים באים ולא תשאר אבן על אבן אשר לא תתפרק׃ |
| ”רבי, מתי יקרה הדבר?“שאלו התלמידים.”האם נקבל אזהרה מראש?“ | 7 |
| וישאלהו לאמר רבי מתי אפוא תהיה זאת ומה הוא האות לעת היותה׃ |
| השיב ישוע:”אל תניחו לאיש לרמות אתכם. אנשים רבים יבואו ויטענו כי הם המשיח, ויודיעו שהקץ קרוב. אבל אל תאמינו להם. | 8 |
| ויאמר ראו פן תתעו כי רבים יבאו בשמי לאמר אני הוא והעת קרובה ואתם אל תלכו אחריהם׃ |
| כאשר תשמעו על מהומות ומלחמות, אל תיבהלו ואל תאבדו את עשתונותיכם. כי אמנם תפרוצנה מלחמות, אבל הקץ לא יבוא מיד. | 9 |
| ובשמעכם מלחמות ומהומות אל תחתו כי היו תהיה זאת לראשונה אך עוד קץ למועד׃ |
| מדינות וממלכות תילחמנה זו בזו, | 10 |
| ויסף דבר אליהם לאמר יקום גוי על גוי וממלכה על ממלכה׃ |
| בארצות רבות תתחוללנה רעידות אדמה אדירות ומגפות, ויהיה רעב גדול; בשמים ייראו מראות נוראים ואותות גדולים. | 11 |
| והיה רעש גדול כה וכה ורעב ודבר וגם מוראים ואתות גדלות מן השמים׃ |
| ”אולם לפני שיתרחשו כל הדברים האלה ירדפו אתכם, ישפטו אתכם בבתי־כנסת, ישליכו אתכם לכלא ויעמידו אתכם לפני מלכים ושליטים למען שמי. | 12 |
| ולפני כל אלה ישלחו בכם את ידיהם וירדפו וימסרו אתכם לבתי כנסיות ואל בתי כלאים ותובאו לפני מלכים ומשלים למען שמי׃ |
| זאת תהיה הזדמנות עבורכם להעיד עלי. | 13 |
| והיתה זאת לכם לעדות׃ |
| אל תדאגו כיצד תתגוננו בפני האשמותיהם, | 14 |
| על כן שיתו לבבכם לבלתי דאג במה תצטדקו׃ |
| כי אשים בפיכם את המילים המתאימות, ואתן לכם חכמה שאויביכם לא יוכלו להתמודד איתה ולסתור אותה. | 15 |
| כי אנכי נתן לכם פה וחכמה אשר לא יוכלו לעמד לפניה ולדבר נגדה כל מתקוממיכם׃ |
| גם האנשים הקרובים אליכם ביותר – הוריכם, אחיכם, חבריכם וקרובי משפחתכם – יבגדו בכם ויביאו למאסרכם, ויהיו ביניכם כאלה שימותו. | 16 |
| וגם תמסרו על ידי יולדיכם ואחיכם וקרוביכם ורעיכם וימיתו מכם׃ |
| כולם ישנאו אתכם משום שאתם שייכים לי, | 17 |
| והייתם שנואים לכל אדם למען שמי׃ |
| אולם אף שערה אחת לא תיפול מראשכם! | 18 |
| אך לא יפל משערת ראשכם ארצה׃ |
| בנאמנותכם ובעמידתכם האיתנה תושיעו את נפשותיכם. | 19 |
| בתוחלתכם קנו לכם את נפשתיכם׃ |
| ”כאשר תראו את ירושלים מוקפת אויבים דעו שחורבנה קרוב. | 20 |
| וכאשר תראו מחנות סובבים את ירושלים ידע תדעו כי קרב חרבנה׃ |
| אז תושבי יהודה יברחו אל ההרים; על תושבי ירושלים להשתדל לברוח מהעיר, ואוי לתושבי הסביבה שינסו להיכנס לירושלים! | 21 |
| אז ינוסו אנשי יהודה אל ההרים ואשר הם בתוכה יצאו ואשר הם בפרזות אל יבואו בה׃ |
| יהיו אלה ימי נקם אשר נועדו לקיים את נבואות התנ״ך. | 22 |
| כי ימי נקם המה למלאת כל הכתוב׃ |
| אוי לנשים ההרות ולמניקות באותם ימים, מפני שצרה גדולה תבוא על הארץ, ואלוהים ישפוך את זעמו על העם הזה. | 23 |
| ואוי להרות ולמיניקות בימים ההם כי תהיה צרה גדולה בארץ וקצף על העם הזה׃ |
| רבים ייהרגו בחרב האויב או יוגלו לכל קצוות תבל, וירושלים תיפול בידי גויים אשר ידכאו אותה עד שתסתיים תקופת שלטון הגויים במועד שקבע ה׳. | 24 |
| ונפלו לפי חרב והגלו אל כל הגוים וירושלים תרמס ברגלי גוים עד כי ימלאו עתות הגוים׃ |
| ”אותות מבשרי רעה יופיעו בשמש, בירח ובכוכבים, ואילו על פני האדמה – עמים שלמים יתייאשו ויפחדו מגעש הים והגלים הסוערים. | 25 |
| והיו אתות בשמש ובירח ובכוכבים ועל הארץ מצוקה לגוים ומבוכה מהמית הים ודכיו׃ |
| אנשים יתעלפו מאימה ופחד מפני המאורעות שיבואו על העולם, משום שכוחות השמים יתמוטטו. | 26 |
| וימוגו בני האדם מאימה ומחרדת הבאות על כל הארץ כי כחות השמים יתמוטטו׃ |
| ואז יראו אנשי הארץ את בן־האדם בא בענן, בגבורה ובכבוד רב. | 27 |
| ואז יראו את בן האדם בא בענן בגבורה ובכבוד רב׃ |
| כאשר יתחילו כל הדברים האלה להתרחש, התעודדו והרימו את ראשכם, כי ישועתכם קרובה!“ | 28 |
| וכאשר תחל להיות זאת התעודדו ושאו ראשיכם כי קרובה גאלתכם לבוא׃ |
| אחר כך סיפר להם ישוע את המשל הבא:”הביטו בעץ התאנה או בכל עץ אחר. | 29 |
| וידבר אליהם משל ראו את התאנה ואת כל העצים׃ |
| כאשר העץ מלבלב יודעים אתם שקרב הקיץ בלי שיאמרו לכם זאת. | 30 |
| כי תראו אתם מוציאים את פרחם הלא ידעתם כי קרב הקיץ׃ |
| כאשר כל מה שסיפרתי לכם יתחיל להתרחש, דעו לכם שמלכות האלוהים קרובה. | 31 |
| ככה אף אתם בבא אלה לעיניכם דעו כי קרובה מלכות האלהים׃ |
| ”אני אומר לכם: כל הדברים האלה יתרחשו לפני שיחלוף הדור הזה. | 32 |
| אמן אמר אני לכם לא יעבר הדור הזה עד כי יהיה הכל׃ |
| השמים והארץ יחלפו, אבל דברי לא יחלפו. | 33 |
| השמים והארץ יעברו ודברי לא יעברון׃ |
| ”היזהרו לכם – אל תאבדו את הראש בשכרות, בבזבזנות, בתענוגות ובדאגות מחייה, פן יבוא עליכם היום ההוא במפתיע, כמלכודת. | 34 |
| רק השמרו לכם פן יכבד לבבכם בסבא ובשכרון ובדאגות המחיה ובא עליכם היום ההוא פתאם׃ |
| היום ההוא יבוא על כל יושבי תבל! | 35 |
| כי כמו פח יבוא על כל הישבים על פני כל הארץ׃ |
| משום כך שימרו תמיד על ערנותכם, והתפללו שאלוהים יעניק לכם כוח לצאת בשלום מכל העתיד להתרחש, ולהתייצב לפני בן־האדם.“ | 36 |
| לכן שקדו בכל עת והתפללו למען תעצרו כח להמלט מכל העתידות האלה ולהתיצב לפני בן האדם׃ |
| יום־יום הלך ישוע ללמד בבית־המקדש, והעם היה מתאסף בהמונים משעות הבוקר המוקדמות כדי להקשיב לדבריו. בלילות נהג ישוע ללכת לישון על הר הזיתים. | 37 |
| ויהי מלמד יומם במקדש ובלילה יצא בהר הנקרא הר הזיתים ללון׃ |
| 38 |
| וכל העם השכימו לבוא אליו במקדש לשמע אותו׃ |
