לוּקָס 20
| באחד מאותם ימים, כשלימד ישוע את העם בבית־המקדש וסיפר לו את בשורת ה׳, ניגשו אליו הכוהנים, הסופרים והזקנים ושאלו: | 1 |
Одного дня, коли [Ісус] навчав народ у Храмі, проповідуючи Добру Звістку, до Нього підійшли первосвященники, книжники та старійшини
| ”באיזו רשות אתה עושה את כל הדברים האלה?“ | 2 |
й запитали Його: ―Скажи нам, якою владою Ти це робиш? Або хто дав Тобі таку владу?
| ”אענה לשאלתכם בתנאי שתענו לשאלתי“, השיב להם ישוע. | 3 |
[Ісус] сказав їм у відповідь: ―Запитаю і Я вас про одне. Скажіть Мені:
| ”האם יוחנן המטביל נשלח על־ידי אלוהים או על־ידי בני־אדם?“ | 4 |
Іванове хрещення було з Неба чи від людей?
| הם התייעצו ביניהם:”אם נגיד שאלוהים שלח את יוחנן, ישוע ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו. | 5 |
Вони ж стали говорити між собою: ―Якщо скажемо: «З неба», Він запитає: «Чому ж ви не повірили йому?»
| אבל אם נגיד שאלוהים לא שלח את יוחנן, העם יתנפל עלינו, כי כולם מאמינים שיוחנן היה נביא מאת אלוהים.“ | 6 |
Якщо ж ми скажемо: «Від людей», то весь народ поб’є нас камінням, бо вони переконані, що Іван був пророком.
| לבסוף השיבו שאינם יודעים את התשובה. | 7 |
Тож вони відповіли, що не знають, звідки воно.
| ”אם כן, גם אני לא אשיב לשאלתכם“, אמר ישוע. | 8 |
Ісус сказав: ―Тоді і Я не скажу, якою владою це роблю.
| ישוע פנה אל העם וסיפר להם את המשל הבא:”איש אחד נטע כרם ענבים, השכיר אותו לכורמים זרים ונסע לארץ רחוקה לכמה שנים. | 9 |
І почав Він розповідати людям таку притчу: ―Один чоловік посадив виноградник, здав його в оренду виноградарям та вирушив у подорож на довгий час.
| בהגיע מועד הבציר שלח בעל הכרם אחד מאנשיו לאסוף את חלקו ביבול הענבים. אבל הכורמים הכו את השליח ושלחו אותו חזרה לאדוניו בידיים ריקות. | 10 |
Коли надійшов час, він надіслав одного раба до виноградарів, щоб вони віддали його частину врожаю. Однак виноградарі побили його й відіслали назад ні з чим.
| בעל הכרם שלח שליח אחר, אולם גורלו היה כגורל קודמו; הכורמים הכו אותו, קיללו אותו ושלחוהו בידיים ריקות. | 11 |
Він надіслав іншого раба, але вони й того, побивши та зневаживши, відіслали ні з чим.
| בעל הכרם שלח אדם שלישי, אבל גם אותו הם פצעו וגירשו משם. | 12 |
Він надіслав третього, але вони й цього поранили та викинули з [виноградника].
| ”’מה אעשה?‘שאל את עצמו בעל הכרם.’אולי אם אשלח את בני האהוב הם יפחדו מפניו ויכבדו אותו‘. | 13 |
Тоді господар виноградника подумав: «Що ж мені робити? Надішлю [до них] мого улюбленого сина, може, його поважатимуть!»
| אולם כשראו הכורמים את הבן אמרו:’יש לנו כאן הזדמנות: הבן הזה יירש את הכרם לאחר מות אביו, אולם אם נהרוג אותו נזכה אנחנו בכרם!‘ | 14 |
Але виноградарі, побачивши його, сказали один одному: «Це спадкоємець, ходімо та вб’ємо його, щоб спадщина дісталася нам!»
| והכורמים גירשו את הבן מהכרם והרגו אותו.”מה לדעתכם יעשה בעל הכרם? | 15 |
Вони його вивели з виноградника та вбили. Що ж зробить із ними господар виноградника?
| אני אומר לכם, הוא יבוא בעצמו, יהרוג את הכורמים וישכיר את הכרם לאחרים.“”חס וחלילה שיעשו כך האנשים!“קראו השומעים. | 16 |
Він прийде та вб’є тих виноградарів, а виноградник віддасть іншим. Тоді ті, хто слухав, сказали: ―Нехай не станеться так!
| ישוע נעץ בהם את מבטו ואמר:”מה לדעתכם כוונת הפסוק בתהלים:’אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה‘?“ | 17 |
Але [Ісус], подивившись на них, запитав: ―Тоді що означає написане: «Камінь, який відкинули будівничі, став наріжним каменем»?
| ישוע הוסיף:”מי שייפול על האבן הזאת יתנפץ לרסיסים, ומי שתיפול עליו האבן ישחק לאבק.“ | 18 |
Кожен, хто впаде на цей камінь, буде розбитий, а той, на кого він впаде, буде розчавлений.
| הסופרים וראשי הכוהנים הבינו שהם הכורמים הרשעים במשל ורצו לאסור את ישוע, אבל הם פחדו שמא העם יחולל מהומות. | 19 |
Книжники та первосвященники шукали нагоди схопити [Ісуса], але боялися народу. Вони зрозуміли, що Він про них сказав цю притчу.
| הסופרים וראשי הכוהנים ציפו להזדמנות מתאימה לאסור את ישוע ולמסור אותו לידי השלטונות. יום אחד שלחו אליו מרגלים בדמות אנשים תמימים, כדי שינסו להכשילו בלשונו. | 20 |
І почали вони уважно слідкувати за Ним, надіслали людей, які вдавали із себе праведних, щоб спіймати Його на слові й видати владі намісника.
| ”רבי, “פתחו מרגלים אלה,”אנחנו יודעים שאתה איש ישר, ושאיש אינו יכול להשפיע עליך לשקר. אנחנו גם יודעים שאתה באמת מלמד את דבר־אלוהים. | 21 |
Вони запитали Його: ―Учителю, ми знаємо, що Ти правдиво говориш та навчаєш. Ти не зважаєш на людське обличчя, а правдиво навчаєш Божого шляху.
| אמור לנו, האם עלינו לשלם מס לקיסר הרומאי או לא?“ | 22 |
Чи годиться нам платити податок Кесареві, чи ні?
| ישוע הבין את מזימתם ולכן ענה: | 23 |
Зрозумівши їхню хитрість, [Ісус] сказав їм:
| ”תנו לי מטבע ואומר לכם. של מי הדמות החקוקה כאן? ושל מי השם החקוק מתחת לדמות?“”של הקיסר“, השיבו. | 24 |
―Покажіть Мені динарій! Чиє на ньому зображення та напис? Вони відповіли: ―Кесаря!
| ”אם כן, תנו לקיסר את מה ששייך לו, ותנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים!“ | 25 |
Тоді Він сказав: ―Тож віддайте Кесареві Кесареве, а Богові – Боже!
| ניסיונם להכשילו בלשונו לא הצליח. הם התפעלו כל־כך מתשובותיו עד שלא היו מילים בפיהם. | 26 |
Вони не змогли впіймати Його на слові перед народом і, здивовані Його відповіддю, замовкли.
| חבורה של צדוקים (שאינם מאמינים בתחיית המתים) באה אל ישוע ושאלה: | 27 |
Тоді підійшли [до Ісуса] деякі садукеї, які кажуть, що немає воскресіння [з мертвих], і запитали Його:
| ”רבי, משה רבנו לימד אותנו בתורה שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו ילדים, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת בן שישא את שם המת. | 28 |
―Учителю, Мойсей написав нам: «Якщо чийсь брат помре та залишить дружину бездітною, то нехай його брат візьме дружину померлого та підніме нащадка своєму братові».
| במשפחה אחת היו שבעה אחים. האח הבכור התחתן וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן. | 29 |
Було семеро братів. Перший одружився та помер бездітним.
| האח השני התחתן עם האלמנה, וגם הוא מת ולא השאיר בן. | 30 |
Потім другий
| כך היה גם עם האח השלישי. בקיצור, כל שבעת האחים התחתנו עם האישה האחת, כולם מתו ולא השאירו אחריהם ילדים. | 31 |
і третій одружувалися з вдовою, і так усі семеро. Вони померли, не залишивши дітей після себе.
| לבסוף מתה גם האישה. | 32 |
Після всіх померла й жінка.
| ”רבי, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הלא כל השבעה התחתנו אתה!“ | 33 |
Отже, при воскресінні чиєю дружиною вона буде? Адже всі семеро мали її за дружину.
| ”נשואין הם רק בשביל האנשים בעולם הזה“, השיב להם ישוע. (aiōn g165) | 34 |
Ісус відповів їм: ―Люди цього віку одружуються та виходять заміж. (aiōn g165)
| ”אלה שיזכו לקום מן המתים ולחיות לנצח בעולם הבא, לא יינשאו. (aiōn g165) | 35 |
Але ті, що будуть достойні того віку й воскресіння з мертвих, не будуть одружуватись і не виходитимуть заміж. (aiōn g165)
| בעולם הבא הם יהיו כמלאכים ושוב לא יכולים למות. הם גם בני־אלוהים, משום שקמו לתחייה. | 36 |
І померти вже не зможуть, а будуть як ангели, бо вони є синами Божими та синами воскресіння.
| בנוגע לשאלתכם אם יקומו המתים לתחייה, משה רבנו אשרר בתורה את דבר תחיית המתים. כשתיאר משה כיצד נגלה אליו ה׳ בסנה הבוער, הוא קרא לה׳:’אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב‘. | 37 |
А те, що мертві воскресають, показав Мойсей при полум’ї вогню тернового куща, коли назвав Господа Богом Авраама, Богом Ісаака і Богом Якова.
| זה כדי לומר שה׳ הוא אלוהי החיים ולא של המתים, כי בעיני אלוהים האנשים האלה חיים.“ | 38 |
Він є Богом не мертвих, а живих! Для Нього всі живі!
| ”יפה ענית, רבי“, שיבחו אותו סופרים אחדים, | 39 |
Деякі з книжників сказали: ―Учителю, Ти добре сказав!
| ואיש לא העז לשאול אותו שאלות נוספות. | 40 |
І більше ніхто не наважувався ставити Йому запитання.
| שאל אותם ישוע שאלה:”מדוע טוענים האנשים שהמשיח הוא בן־דוד? | 41 |
Потім [Ісус] запитав їх: ―Чому вони кажуть, що Христос є сином Давида?
| הלא דוד עצמו אומר בתהלים:’נאם ה׳ לאדני, שב לימיני | 42 |
Сам же Давид каже в книзі Псалмів: «Господь сказав Господеві моєму: „Сядь праворуч від Мене,
| עד אשית אויביך הדם לרגליך‘. | 43 |
доки Я не покладу ворогів Твоїх, як підніжок для Твоїх ніг“».
| כיצד יכול המשיח להיות בנו של דוד וגם אדוניו?“ | 44 |
Давид називає Його Господом, як Він може бути його Сином?
| בעוד כל העם מקשיב לו פנה ישוע אל תלמידיו ואמר: | 45 |
Коли весь народ слухав, [Ісус] промовив до учнів:
| ”היזהרו מהסופרים שאוהבים ללבוש גלימות ולהיראות לפני האנשים בשווקים, כדי שכולם ייתנו להם כבוד. הם אוהבים לשבת במושבות הנכבדים בבית־הכנסת ובסעודות וחגיגות. | 46 |
«Стережіться книжників: їм подобається одягатись у довгі одежі, вони люблять привітання на ринках, перші місця в синагогах та почесні місця на бенкетах.
| הם מעמידים פני צדיקים תמימים, ומתפללים בציבור תפילות ארוכות כדי לעשות רושם, אבל באותה עת הם מרמים את האלמנות ומגרשים אותן מבתיהן. משום כך אלוהים ישפוט אותם בחומרה רבה מאוד.“ | 47 |
Вони з’їдають доми вдів, але прикриваються довгими молитвами. Вони отримають суворіше покарання».
