לוּקָס 20
| באחד מאותם ימים, כשלימד ישוע את העם בבית־המקדש וסיפר לו את בשורת ה׳, ניגשו אליו הכוהנים, הסופרים והזקנים ושאלו: | 1 |
And it happened that, on one of the days when he was teaching the people in the temple and preaching the Gospel, the leaders of the priests, and the scribes, gathered together with the elders,
| ”באיזו רשות אתה עושה את כל הדברים האלה?“ | 2 |
and they spoke to him, saying: “Tell us, by what authority do you do these things? Or, who is it that has given you this authority?”
| ”אענה לשאלתכם בתנאי שתענו לשאלתי“, השיב להם ישוע. | 3 |
And in response, Jesus said to them: “I will also question you about one word. Respond to me:
| ”האם יוחנן המטביל נשלח על־ידי אלוהים או על־ידי בני־אדם?“ | 4 |
The baptism of John, was it from heaven, or of men?”
| הם התייעצו ביניהם:”אם נגיד שאלוהים שלח את יוחנן, ישוע ישאל אותנו מדוע לא האמנו בו. | 5 |
So they discussed it among themselves, saying: “If we say, ‘From heaven,’ he will say, ‘Then why did you not believe him?’
| אבל אם נגיד שאלוהים לא שלח את יוחנן, העם יתנפל עלינו, כי כולם מאמינים שיוחנן היה נביא מאת אלוהים.“ | 6 |
But if we say, ‘Of men,’ the whole people will stone us. For they are certain that John was a prophet.”
| לבסוף השיבו שאינם יודעים את התשובה. | 7 |
And so they responded that they did not know where it was from.
| ”אם כן, גם אני לא אשיב לשאלתכם“, אמר ישוע. | 8 |
And Jesus said to them, “Neither will I tell you by what authority I do these things.”
| ישוע פנה אל העם וסיפר להם את המשל הבא:”איש אחד נטע כרם ענבים, השכיר אותו לכורמים זרים ונסע לארץ רחוקה לכמה שנים. | 9 |
Then he began to tell the people this parable: “A man planted a vineyard, and he loaned it to settlers, and he was on a sojourn for a long time.
| בהגיע מועד הבציר שלח בעל הכרם אחד מאנשיו לאסוף את חלקו ביבול הענבים. אבל הכורמים הכו את השליח ושלחו אותו חזרה לאדוניו בידיים ריקות. | 10 |
And in due time, he sent a servant to the farmers, so that they would give to him from the fruit of the vineyard. And they beat him and drove him away, empty-handed.
| בעל הכרם שלח שליח אחר, אולם גורלו היה כגורל קודמו; הכורמים הכו אותו, קיללו אותו ושלחוהו בידיים ריקות. | 11 |
And he continued to send another servant. But beating him and treating him with contempt, they likewise sent him away, empty-handed.
| בעל הכרם שלח אדם שלישי, אבל גם אותו הם פצעו וגירשו משם. | 12 |
And he continued to send a third. And wounding him also, they drove him away.
| ”’מה אעשה?‘שאל את עצמו בעל הכרם.’אולי אם אשלח את בני האהוב הם יפחדו מפניו ויכבדו אותו‘. | 13 |
Then the lord of the vineyard said: ‘What shall I do? I will send my beloved son. Perhaps when they have seen him, they will respect him.’
| אולם כשראו הכורמים את הבן אמרו:’יש לנו כאן הזדמנות: הבן הזה יירש את הכרם לאחר מות אביו, אולם אם נהרוג אותו נזכה אנחנו בכרם!‘ | 14 |
And when the settlers had seen him, they discussed it among themselves, saying: ‘This one is the heir. Let us kill him, so that the inheritance will be ours.’
| והכורמים גירשו את הבן מהכרם והרגו אותו.”מה לדעתכם יעשה בעל הכרם? | 15 |
And forcing him outside of the vineyard, they killed him. What, then, will the lord of the vineyard do to them?”
| אני אומר לכם, הוא יבוא בעצמו, יהרוג את הכורמים וישכיר את הכרם לאחרים.“”חס וחלילה שיעשו כך האנשים!“קראו השומעים. | 16 |
“He will come and destroy those settlers, and he will give the vineyard to others.” And upon hearing this, they said to him, “Let it not be.”
| ישוע נעץ בהם את מבטו ואמר:”מה לדעתכם כוונת הפסוק בתהלים:’אבן מאסו הבונים, הייתה לראש פינה‘?“ | 17 |
Then, gazing at them, he said: “Then what does this mean, which is written: ‘The stone which the builders have rejected, the same has become the head of the corner?’
| ישוע הוסיף:”מי שייפול על האבן הזאת יתנפץ לרסיסים, ומי שתיפול עליו האבן ישחק לאבק.“ | 18 |
Everyone who falls on that stone will be shattered. And anyone upon whom it falls will be crushed.”
| הסופרים וראשי הכוהנים הבינו שהם הכורמים הרשעים במשל ורצו לאסור את ישוע, אבל הם פחדו שמא העם יחולל מהומות. | 19 |
And the leaders of the priests, and the scribes, were seeking to lay hands on him in that same hour, but they feared the people. For they realized that he had spoken this parable about them.
| הסופרים וראשי הכוהנים ציפו להזדמנות מתאימה לאסור את ישוע ולמסור אותו לידי השלטונות. יום אחד שלחו אליו מרגלים בדמות אנשים תמימים, כדי שינסו להכשילו בלשונו. | 20 |
And being attentive, they sent traitors, who would pretend that they were just, so that they might catch him in his words and then hand him over to the power and authority of the procurator.
| ”רבי, “פתחו מרגלים אלה,”אנחנו יודעים שאתה איש ישר, ושאיש אינו יכול להשפיע עליך לשקר. אנחנו גם יודעים שאתה באמת מלמד את דבר־אלוהים. | 21 |
And they questioned him, saying: “Teacher, we know that you speak and teach correctly, and that you do not consider anyone’s status, but you teach the way of God in truth.
| אמור לנו, האם עלינו לשלם מס לקיסר הרומאי או לא?“ | 22 |
Is it lawful for us to pay the tribute to Caesar, or not?”
| ישוע הבין את מזימתם ולכן ענה: | 23 |
But realizing their deceitfulness, he said to them: “Why do you test me?
| ”תנו לי מטבע ואומר לכם. של מי הדמות החקוקה כאן? ושל מי השם החקוק מתחת לדמות?“”של הקיסר“, השיבו. | 24 |
Show me a denarius. Whose image and inscription does it have?” In response, they said to him, “Caesar’s.”
| ”אם כן, תנו לקיסר את מה ששייך לו, ותנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים!“ | 25 |
And so, he said to them: “Then repay the things that are Caesar’s, to Caesar, and the things that are God’s, to God.”
| ניסיונם להכשילו בלשונו לא הצליח. הם התפעלו כל־כך מתשובותיו עד שלא היו מילים בפיהם. | 26 |
And they were not able to contradict his word before the people. And being amazed at his answer, they were silent.
| חבורה של צדוקים (שאינם מאמינים בתחיית המתים) באה אל ישוע ושאלה: | 27 |
Now some of the Sadducees, who deny that there is a resurrection, approached him. And they questioned him,
| ”רבי, משה רבנו לימד אותנו בתורה שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו ילדים, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת בן שישא את שם המת. | 28 |
saying: “Teacher, Moses wrote for us: If any man’s brother will have died, having a wife, and if he does not have any children, then his brother should take her as his wife, and he should raise up offspring for his brother.
| במשפחה אחת היו שבעה אחים. האח הבכור התחתן וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן. | 29 |
And so there were seven brothers. And the first took a wife, and he died without sons.
| האח השני התחתן עם האלמנה, וגם הוא מת ולא השאיר בן. | 30 |
And the next one married her, and he also died without a son.
| כך היה גם עם האח השלישי. בקיצור, כל שבעת האחים התחתנו עם האישה האחת, כולם מתו ולא השאירו אחריהם ילדים. | 31 |
And the third married her, and similarly all seven, and none of them left behind any offspring, and they each died.
| לבסוף מתה גם האישה. | 32 |
Last of all, the woman also died.
| ”רבי, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הלא כל השבעה התחתנו אתה!“ | 33 |
In the resurrection, then, whose wife will she be? For certainly all seven had her as a wife.”
| ”נשואין הם רק בשביל האנשים בעולם הזה“, השיב להם ישוע. (aiōn g165) | 34 |
And so, Jesus said to them: “The children of this age marry and are given in marriage. (aiōn g165)
| ”אלה שיזכו לקום מן המתים ולחיות לנצח בעולם הבא, לא יינשאו. (aiōn g165) | 35 |
Yet truly, those who shall be held worthy of that age, and of the resurrection from the dead, will neither be married, nor take wives. (aiōn g165)
| בעולם הבא הם יהיו כמלאכים ושוב לא יכולים למות. הם גם בני־אלוהים, משום שקמו לתחייה. | 36 |
For they can no longer die. For they are equal to the Angels, and they are children of God, since they are children of the resurrection.
| בנוגע לשאלתכם אם יקומו המתים לתחייה, משה רבנו אשרר בתורה את דבר תחיית המתים. כשתיאר משה כיצד נגלה אליו ה׳ בסנה הבוער, הוא קרא לה׳:’אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב‘. | 37 |
For in truth, the dead do rise again, as Moses also showed beside the bush, when he called the Lord: ‘The God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob.’
| זה כדי לומר שה׳ הוא אלוהי החיים ולא של המתים, כי בעיני אלוהים האנשים האלה חיים.“ | 38 |
And so he is not the God of the dead, but of the living. For all are alive to him.”
| ”יפה ענית, רבי“, שיבחו אותו סופרים אחדים, | 39 |
Then some of the scribes, in response, said to him, “Teacher, you have spoken well.”
| ואיש לא העז לשאול אותו שאלות נוספות. | 40 |
And they no longer dared to question him about anything.
| שאל אותם ישוע שאלה:”מדוע טוענים האנשים שהמשיח הוא בן־דוד? | 41 |
But he said to them: “How can they say that the Christ is the son of David?
| הלא דוד עצמו אומר בתהלים:’נאם ה׳ לאדני, שב לימיני | 42 |
Even David himself says, in the book of Psalms: ‘The Lord said to my Lord, sit at my right hand,
| עד אשית אויביך הדם לרגליך‘. | 43 |
until I set your enemies as your footstool.’
| כיצד יכול המשיח להיות בנו של דוד וגם אדוניו?“ | 44 |
Therefore, David calls him Lord. So how can he be his son?”
| בעוד כל העם מקשיב לו פנה ישוע אל תלמידיו ואמר: | 45 |
Now in the hearing of all the people, he said to his disciples:
| ”היזהרו מהסופרים שאוהבים ללבוש גלימות ולהיראות לפני האנשים בשווקים, כדי שכולם ייתנו להם כבוד. הם אוהבים לשבת במושבות הנכבדים בבית־הכנסת ובסעודות וחגיגות. | 46 |
“Be cautious of the scribes, who choose to walk in long robes, and who love greetings in the marketplace, and the first chairs in the synagogues, and the first places at table during feasts,
| הם מעמידים פני צדיקים תמימים, ומתפללים בציבור תפילות ארוכות כדי לעשות רושם, אבל באותה עת הם מרמים את האלמנות ומגרשים אותן מבתיהן. משום כך אלוהים ישפוט אותם בחומרה רבה מאוד.“ | 47 |
who devour the houses of widows, feigning long prayers. These will receive the greater damnation.”
