לוּקָס 2
| באותה תקופה ציווה הקיסר הרומאי אוגוסטוס לפקוד את כל תושבי האימפריה הרומית. | 1 |
About that time an edict was issued by the Emperor Augustus that a census should be taken of the whole Empire.
| זה היה מפקד התושבים הראשון, והוא נערך בזמן שקוריניוס היה שליט סוריה. | 2 |
(This was the first census taken while Quirinius was Governor of Syria).
| לצורך המפקד נדרש כל אדם לשוב אל עיר מולדתו. | 3 |
And everyone went to his own town to be registered.
| גם יוסף, תושב נצרת שבגליל, חזר אל עיר מולדתו – הוא הלך אל העיר בית לחם ביהודה, מאחר שהיה נצר למשפחת דוד המלך. | 4 |
Among others Joseph went up from the town of Nazareth in Galilee to Bethlehem, the town of David, in Judea – because he belonged to the family and house of David –
| אל יוסף נלוותה ארוסתו מרים שהייתה בהיריון. | 5 |
to be registered with Mary, his engaged wife, who was about to become a mother.
| בהיותם בבית־לחם מרים החלה בצירי לידה, | 6 |
While they were there her time came,
| וילדה את בנה הבכור. היא עטפה את התינוק והשכיבה אותו באבוס, כי לא השיגו מקום לינה באכסניות שהיו מלאות עד אפס מקום לרגל המפקד. | 7 |
and she gave birth to her first child, a son. And because there was no room for them in the inn, she swathed him around and laid him in a manger.
| בקרבת מקום היו רועי־צאן אשר ישנו בשדה ושמרו על עדרם במשך הלילה. | 8 |
In that same countryside were shepherds out in the open fields, watching their flocks that night,
| לפתע נגלה אליהם מלאך ה׳, והשדה נמלא זוהר כבוד ה׳. הרועים נבהלו מאוד, | 9 |
when an angel of the Lord suddenly stood by them, and the glory of the Lord shone around them; and they were seized with fear.
| אולם המלאך הרגיע אותם ואמר:”אל תפחדו! באתי לבשר לכם חדשות משמחות ביותר – לא לכם בלבד, כי אם לכל העם! | 10 |
“Have no fear,” the angel said. “For I bring you good news of a great joy in store for all the nation.
| בבית־לחם עיר דוד נולד לכם היום מושיע, הלא הוא המשיח האדון! | 11 |
This day there has been born to you, in the town of David, a Savior, who is Christ and Lord.
| כהוכחה לאמיתות דברי תמצאו תינוק עטוף שוכב באבוס.“ | 12 |
And this will be the sign for you. You will find the infant swathed, and lying in a manger.”
| לפתע הצטרפו אל המלאך צבאות השמים, והם שרו שיר שבח ותהילה לאלוהים: | 13 |
Then suddenly there appeared with the angel a multitude of the heavenly Host, praising God, and singing –
| ”כבוד ותהילה לאלוהים במרומי השמים, ושלום על־פני האדמה לכל אוהביו העושים את רצונו!“ | 14 |
“glory to God on high, and on earth peace among those in whom he finds pleasure.”
| כאשר נעלמו המלאכים מעיני הרועים וחזרו לשמים, אמרו הרועים איש אל רעהו:”הבא נמהר לבית־לחם כדי לראות את מה שגילה לנו אלוהים.“ | 15 |
Now, when the angels had left them and gone back to heaven, the shepherds said to one another, “Let us go at once to Bethlehem, and see this thing that has happened, of which the Lord has told us.”
| הם מיהרו העירה ומצאו את מרים, את יוסף ואת התינוק שוכב באבוס. | 16 |
So they went quickly, and found Mary and Joseph, and the infant lying in a manger;
| מיד סיפרו הרועים לכולם את אשר קרה להם בשדה, ואת דברי המלאך על אודות הילד הזה. | 17 |
and, when they saw it, they told of all that had been said to them about this child.
| כל השומעים תמהו מאוד על דברי הרועים, | 18 |
All who heard the shepherds were astonished at their story,
| ובכל זאת מרים שמרה את הדברים בלבה והרהרה בהם לעתים קרובות. | 19 |
while Mary treasured in her heart all that they said, and thought about it often.
| לאחר מכן חזרו הרועים אל השדה, כשהם מהללים ומשבחים את אלוהים על ביקור המלאך ועל שמצאו את התינוק כדבריו. | 20 |
And the shepherds went back, giving glory and praise to God for all that they had heard and seen. It had all happened as they had been told.
| כעבור שמונה ימים, בטקס ברית־המילה, ניתן לתינוק השם”ישוע“– השם שנתן לו המלאך עוד לפני הריונה של מרים. | 21 |
Eight days after the birth of the child, when it was time to circumcise him, he received the name Jesus – the name given him by the angel before his conception.
| בתום ימי הטהרה של מרים הביאו היא ובעלה את הילד לירושלים, להעמידו לפני ה׳, | 22 |
When the period of purification of mother and child, required by the Law of Moses, came to an end, his parents took the child up to Jerusalem to present him to the Lord,
| כי כתוב בתורה שצריך להקדיש לה׳ את הבן הבכור של כל אם, | 23 |
in compliance with the Law of the Lord that every firstborn male will be dedicated to the Lord,
| ולהקריב קרבן כדרישת התורה: שני תורים או שתי יונים צעירות. | 24 |
and also to offer the sacrifice required by the Law of the Lord – a pair of turtle-doves or two young pigeons.
| בירושלים גר אדם בשם שמעון אשר היה צדיק וחסיד, מלא ברוח הקודש וחי בציפייה מתמדת לגאולת ישראל. | 25 |
There was at that time in Jerusalem a man named Simeon, a righteous and devout man, who lived in constant expectation of Israel’s consulation, and under the guidance of the Holy Spirit.
| רוח הקודש גילה לשמעון הצדיק שלא ימות לפני שיראה במו עיניו את משיח ה׳. | 26 |
It had been revealed to him by the Holy Spirit that he should not die until he had seen the Lord’s Christ.
| באותו יום הדריך רוח הקודש את שמעון אל בית־המקדש, וכאשר הביאו מרים ויוסף את הילד לפני אלוהים, כמצוות התורה, | 27 |
Moved by the Spirit, Simeon came into the Temple Courts, and, when the parents brought in the child Jesus, to do for him what was customary under the Law,
| הרים שמעון את הילד בזרועותיו, אימץ אותו אל לבו, ברך את אלוהים ואמר: | 28 |
Simeon himself took the child in his arms, and blessed God, and said:
| ”אלוהי, עתה אני יכול למות במנוחה, כי קיימת את אשר הבטחת לי; | 29 |
“Now, Lord, you will let your servant go, according to your word, in peace,
| במו עיני ראיתי את המשיח שנתת לעולם! | 30 |
for my eyes have seen the salvation
| 31 |
which you have prepared in the sight of all nations –
| הוא האור אשר יאיר את עיני העמים ויהיה תפארת עמך ישראל!“ | 32 |
a light to bring light to the Gentiles, and to be the glory of your people Israel.”
| יוסף ומרים תמהו על הנאמר אודות בנם. | 33 |
While the child’s father and mother were wondering at what was said about him,
| שמעון ברך אותם ואחר כך אמר למרים:”מרים, לבך יידקר בחרב הייסורים, כי ילדך זה נועד להכשיל רבים בישראל ולהושיע רבים. הוא יהיה נושא למריבה וחילוקי־דעות, כי יחשוף את מחשבותיהם האפלות של אנשים רבים.“ | 34 |
Simeon gave them his blessing, and said to Mary, the child’s mother, “This child is appointed to be the cause of the fall and rise of many in Israel, and to be a sign much spoken against –
| 35 |
Yes, the sword will pierce your own heart – and so the thoughts in many minds will be disclosed.”
| בבית־המקדש הייתה גם נביאה זקנה בשם חנה בת־פנואל, משבט אשר. היא הייתה אלמנה כבת 84 שנים, אך נישואיה לבעלה נמשכו שבע שנים בלבד. חנה לא עזבה את המקדש לרגע; היא אהבה את אלוהים ושרתה אותו יומם ולילה בצום, בתפילה ובתחנונים. | 36 |
There was also a prophet named Hannah, a daughter of Phanuel and of the tribe of Asher. She was far advanced in years, having lived with her husband for seven years after marriage,
| 37 |
and then a widow, until she had reached the age of eighty-four. She never left the Temple Courts, but, fasting and praying, worshiped God night and day.
| חנה שמעה את ברכתו של שמעון, והחלה לברך את שם אלוהים ולספר לאנשי ירושלים, שציפו לגאולת המשיח, כי סוף־סוף בא המשיח! | 38 |
At that moment she came up, and began publicly to thank God and to speak about the child to all who were looking for the deliverance of Jerusalem.
| לאחר שקיימו הוריו של ישוע את כל מצוות התורה הנוגעות לרך הנולד, חזרו לביתם – אל נצרת עירם אשר בגליל. | 39 |
When the child’s parents had done everything required by the Law of the Lord, they returned to Galilee to their own town of Nazareth.
| הילד גדל התחזק, מלא חכמה, וחסד אלוהים היה עליו. | 40 |
The child grew and became strong and wise, and the blessing of God was on him.
| כשמלאו לישוע שתים־עשרה שנים עלו הוריו לירושלים – כמנהגם מדי שנה – כדי לחוג את חג הפסח. | 41 |
Every year the child’s parents used to go to Jerusalem at the Passover Festival.
| 42 |
When Jesus was twelve years old, they went according to custom to Jerusalem,
| בתום החג החלו הוריו במסע חזרה הביתה, ואילו ישוע נשאר בירושלים ללא ידיעתם. | 43 |
and had finished their visit; but, when they started to return, the boy Jesus remained behind in Jerusalem, without their knowing it.
| הוריו לא דאגו לו ביום הראשון למסע, כי הניחו שהיה בחברת ידידים שבין אנשי השיירה. אולם בראותם שלא הופיע עד הערב, החלו לחפשו בין החברים והמכרים, | 44 |
Thinking that he was with their fellow travelers, they went one day’s journey before searching for him among their relatives and acquaintances;
| ומשלא מצאו אותו, חזרו לירושלים בתקווה למצאו שם. | 45 |
and then, as they did not find him, they returned to Jerusalem, searching everywhere for him.
| לאחר שלושה ימי חיפושים הם מצאו את ישוע בבית־המקדש. הוא ישב בין הרבנים, הקשיב לדבריהם ושאל אותם שאלות נבונות. | 46 |
It was not until the third day that they found him in the Temple Courts, sitting among the teachers, now listening to them, now asking them questions.
| כל שומעיו התפעלו בפקחותו, מהבנתו ומתשובותיו. | 47 |
All who listened to him marveled at his intelligence and his answers.
| הוריו הופתעו למצוא אותו שם, ואמו אמרה לו:”בני, מדוע עוללת לנו זאת? אביך ואני דאגנו לך כל כך וחיפשנו אותך בכל מקום.“ | 48 |
His parents were amazed when they saw him, and his mother said to him, “My child, why have you treated us like this? Your father and I have been searching for you in great distress.”
| ”מדוע חיפשתם אותי?“שאל ישוע בתמיהה.”האם לא ידעתם שאהיה עסוק בענייני אבי?“ | 49 |
“What made you search for me?” he answered. “Didn’t you know that I must be in my Father’s house?”
| אולם הם לא הבינו למה התכוון. | 50 |
His parents did not understand what he meant.
| ישוע חזר עם הוריו לנצרת והיה נכנע למרותם. אמו שמרה בלבה את כל מה שהתרחש. | 51 |
However he went down with them to Nazareth, and submitted himself to their control; and his mother treasured all that was said in her heart.
| ישוע הלך וגדל בקומה ובחוכמה, והיה אהוב על אלוהים ובני אדם. | 52 |
And Jesus grew in wisdom as he grew in years, and gained the blessing of God and people.
