לוּקָס 15
| לעיתים קרובות התקבצו סביב ישוע פושעים למיניהם ופקידי מכס (שבזמנו היו ידועים לשמצה בגלל חוסר הגינות ושחיתות), על מנת להקשיב לדבריו. | 1 |
Усі митники та грішники приходили до [Ісуса], щоб послухати Його.
| הדבר לא מצא־חן בעיני הסופרים והפרושים שהתלוננו:”הביטו בישוע, הוא מתחבר עם הפושעים האלה ואף אוכל בחברתם!“ | 2 |
Але фарисеї та книжники нарікали кажучи: ―Він грішників приймає та їсть разом із ними.
| ישוע ענה להם במשל: | 3 |
Тоді Він розповів їм притчу:
| ”אילו היו לך מאה כבשים ואחת מהן הייתה הולכת לאיבוד, האם לא היית נוטש את תשעים־ותשע הכבשים, והולך לחפש את הכבשה האחת עד שתמצא אותה? | 4 |
―Який чоловік із вас, маючи сто овець та загубивши одну з них, не залишить дев’яносто дев’ять у пустелі та не піде шукати загублену, доки не знайде її?
| וכשתמצא אותה, האם לא תשא אותה בשמחה על כתפיך, | 5 |
І, знайшовши, з радістю покладе її на свої плечі.
| ובהגיעך הביתה, האם לא תקרא לכל השכנים והחברים ותשתף אותם בשמחה שבמציאת הכבשה האובדת? | 6 |
Прийшовши додому, він покличе своїх друзів та сусідів, кажучи їм: «Радійте зі мною, бо я знайшов мою загублену вівцю».
| ”אני אומר לכם שכך יהיה גם בשמים: השמחה על חוטא אחד החוזר בתשובה תהיה גדולה הרבה יותר מאשר על תשעים ותשעה הצדיקים שאינם צריכים לחזור בתשובה.“ | 7 |
Кажу вам: на небі буде більше радості за одного грішника, що кається, ніж за дев’яноста дев’ятьох праведників, які не потребують покаяння.
| ישוע המשיך:”אתן לכם דוגמה נוספת: נניח שלאישה אחת היו עשרה מטבעות כסף ומטבע אחד אבד לה. האם היא לא תדליק אור בכל הבית, תטאטא את הרצפה ותחפש בכל פינה עד שתמצא את המטבע? | 8 |
Або яка жінка, маючи десять драхмта загубивши одну з них, не запалює світильника й не замітає в хаті, шукаючи уважно, доки не знайде?
| ולאחר שתמצא את המטבע, האם היא לא תרוץ לשכנותיה ולחברותיה, ותספר להן בשמחה שמצאה את המטבע? | 9 |
А знайшовши, кличе приятельок та сусідок і каже: «Радійте зі мною, бо я знайшла загублену драхму».
| כך גם מלאכי אלוהים שמחים על חוטא אחד שחוזר בתשובה.“ | 10 |
Такою, кажу вам, є радість ангелів Божих за одного грішника, який кається.
| ישוע סיפר להם משל אחר:”לאיש אחד היו שני בנים. | 11 |
Він також сказав: ―Один чоловік мав двох синів.
| יום אחד בא אליו הבן הצעיר ואמר:’אבא, אני רוצה שתתן לי עכשיו את חלקי בירושה המגיעה לי, במקום שאחכה עד מותך‘. האב הסכים וחילק את רכושו בין שני בניו. | 12 |
Молодший із них сказав батькові: «Батьку, дай мені мою частину спадщини». І той поділив між ними майно.
| ”לאחר זמן קצר ארז הבן הצעיר את חפציו ונסע לארץ רחוקה, שם בזבז את כל כספו בחיי הוללות. | 13 |
Через декілька днів молодший син, зібравши все, відправився в далекий край і там розтратив усе своє майно, живучи розпусно.
| כאשר נותר חסר פרוטה התפשט רעב נורא באותה ארץ, והוא נהיה רעב ללחם. | 14 |
Коли ж він усе витратив, настав великий голод у тім краю, і він почав бідувати.
| הוא הלך אל איכר מקומי ושידל אותו להעסיקו כרועה חזירים. | 15 |
І пішов та пристав до одного з жителів того краю, а той послав його на свої поля пасти свиней.
| הרעב היה חזק כל־כך, עד כי חשק חרובים שניתנו לחזירים, אולם הוא לא קיבל דבר. | 16 |
Він бажав би наїстися хоча б стручками ріжкового дерева, які їли свині, але ніхто не давав йому.
| כשלבסוף עשה חשבון נפש ואמר לעצמו:’בבית אבי לא רק שהפועלים אוכלים לשובע, הם אף משאירים אוכל בצלחת, ואילו אני כאן גווע ברעב! | 17 |
Опам’ятавшись, він сказав: «Скільки наймитів мого батька мають хліба вдосталь, а я тут помираю з голоду!
| אשוב לבית אבי ואומר:”אבא, חטאתי לאלוהים ולך, | 18 |
Встану, піду до свого батька та скажу йому: „Батьку, согрішив я проти Неба та проти тебе
| ואיני ראוי להיקרא בנך. אנא, קבל אותי לעבודה כאחד מפועליך“‘. | 19 |
і вже не достойний називатися твоїм сином. Прийми мене, як одного з твоїх наймитів!“»
| ”הבן קם וחזר לבית אביו. עוד לפני שהגיע אל הבית אביו זיהה אותו מרחוק ורץ לקראתו בהתרגשות רבה, חיבק ונישק אותו באהבה. | 20 |
І, вставши, пішов до свого батька. Коли він був ще далеко, батько побачив його, змилосердився над ним та побіг до нього, обійняв його та почав цілувати.
| ”’אבא‘, פתח הבן,’חטאתי לאלוהים ולך, ואיני ראוי להיקרא בנך‘. | 21 |
Син промовив до нього: «Батьку! Я согрішив проти Неба й проти тебе і вже недостойний називатися твоїм сином!»
| ”אולם האב קרא למשרתיו ואמר:’הביאו מיד את הגלימה היקרה ביותר שיש לנו, טבעת יקרה ונעלים יקרות. | 22 |
Батько ж промовив до своїх рабів: «Принесіть швидко найкращу одежу, одягніть його і дайте перстень йому на руку та взуття на ноги!
| לאחר מכן שחטו את העגל שפיטמנו; עלינו לחגוג את המאורע! | 23 |
Приведіть відгодоване теля та заколіть його! Будемо їсти та веселитись,
| כי בני היה מת ועתה קם לתחייה‘. וכך החלו בחגיגה. | 24 |
бо цей син мій був мертвий та ожив, пропав та знайшовся!» І почали веселитися.
| ”באותה שעה עבד הבן הבכור בשדה. בשובו הביתה שמע את כל השירה והריקודים, | 25 |
А старший його син був у полі; і коли, повертаючись із поля, наблизився до дому, почув музику й танці.
| ולכן שאל את אחד המשרתים:’מה קורה כאן?‘ | 26 |
Покликавши одного зі слуг, запитав: «Що це таке?»
| ”’אחיך חזר הביתה‘, הסביר לו המשרת,’ואביך שחט לכבודו את העגל שפיטמנו. עתה הוא עורך חגיגה גדולה לרגל שובו הביתה בשלום‘. | 27 |
«Твій брат прийшов, – сказав той, – і твій батько заколов відгодоване теля, бо [його син] повернувся живий та здоровий».
| ”הבן הבכור כעס מאוד וסרב להיכנס הביתה. אביו יצא אליו וניסה לדבר איתו, | 28 |
Він розлютився та не схотів увійти в дім. Батько ж його, вийшовши, став його просити.
| אבל הבן השיב:’כל השנים האלה עבדתי קשה כל כך למענך ומעולם לא חטאתי נגדך, ומה נתת לי? לא נתת לי אף גדי אחד קטן כדי שאחגוג עם חברי. | 29 |
Але він відповів своєму батькові: «Я стільки років служив тобі й ніколи не нехтував твоїм наказом, а ти жодного разу не дав мені й козенятка, щоб я повеселився з моїми друзями.
| ואילו כשבנך זה, שבזבז את כל כספך על זונות, חוזר הביתה, אתה שוחט לכבודו את העגל המשובח ביותר שיש לנו!‘ | 30 |
Але коли прийшов цей син твій, що розтратив твоє майно з блудницями, ти заколов для нього відгодоване теля».
| ”’בני היקר‘, אמר האב,’אתה ואני קרובים זה אל זה, וכל מה ששייך לי שייך לך. | 31 |
[Батько] відповів йому: «Дитино, ти завжди зі мною, і все, що в мене є, – твоє.
| כיצד יכולים אנחנו שלא לשמוח היום? אחיך היה מת ועכשיו הוא קם לתחייה; אחיך הלך לאיבוד ועתה הוא נמצא!‘“ | 32 |
Веселитися ж і радіти треба тому, що цей брат твій був мертвий та ожив, пропав та знайшовся».
