שיר השירים 6

1 אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך

Whither is thy friend gone, O fairest of women? whither hath thy friend turned himself? that we may seek him with thee?—

2 דודי ירד לגנו לערגות הבשם--לרעות בגנים וללקט שושנים

My beloved is gone down to his garden, to the beds of spices, to feed in the gardens, and to gather lilies.

3 אני לדודי ודודי לי הרעה בשושנים

I am my friend's, and my friend is mine: he that feedeth among the lilies.—

4 יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלם אימה כנדגלות

Thou art beautiful, O my beloved, like Thirzah, comely like Jerusalem, terrible as armies encamped round their banners.

5 הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבני שערך כעדר העזים שגלשו מן הגלעד

Turn away thy eyes from me, for they have excited me: thy hair is like a flock of goats that come quietly down from mount Gil'ad.

6 שניך כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם

Thy teeth are like a flock of ewes which are come up from the washing, all of which bear twins, and there is not one among them that is deprived of her young.

7 כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך

Like the half of the pomegranate is the upper part of thy cheek behind thy vail.

8 ששים המה מלכות ושמנים פילגשים ועלמות אין מספר

Sixty are the queens, and eighty the concubines, and the young women without number;

9 אחת היא יונתי תמתי--אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה

But one alone is my dove, my guiltless one; she is the only one of her mother, she is the chosen of her that bore her: maidens see her, and call her happy; yea, queens and concubines, and praise her.

10 מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה--אימה כנדגלות

Who is this that shineth forth like the morning-dawn, beautiful as the moon, bright as the sun, terrible as armies encamped round their banners?

11 אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרמנים

Into the nut-garden was I gone down, to look about among the plants of the valley, to see whether the vine had blossomed, whether the pomegranates had budded.

12 לא ידעתי--נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב

I knew not [how it was], my soul made me [like] the chariots of my noble people.

13 שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחלת המחנים

Return, return, O Shulammith; return, return, that we may look upon thee. “What will ye see in the Shulammith?” As though it were the dance of a double company.