תהילים 71
| בך-יהוה חסיתי אל-אבושה לעולם | 1 |
HERRE, jeg lider paa dig, lad mig aldrig i evighed skuffes.
| בצדקתך תצילני ותפלטני הטה-אלי אזנך והושיעני | 2 |
Frels mig og udfri mig i din Retfærdighed, du bøje dit Øre til mig;
| היה לי לצור מעון לבוא-- תמיד צוית להושיעני כי-סלעי ומצודתי אתה | 3 |
red mig og vær mig en Tilflugtsklippe, en Klippeborg til min Frelse; thi du er min Klippe og Borg!
| אלהי--פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ | 4 |
Min Gud, fri mig ud af gudløses Haand, af Niddings og Voldsmands Kløer;
| כי-אתה תקותי אדני יהוה מבטחי מנעורי | 5 |
thi du er mit Haab, o Herre! Fra min Ungdom var HERREN min Tillid;
| עליך נסמכתי מבטן--ממעי אמי אתה גוזי בך תהלתי תמיד | 6 |
fra Moders Skød har jeg støttet mig til dig, min Forsørger var du fra Moders Liv, dig gælder altid min Lovsang.
| כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי-עז | 7 |
For mange staar jeg som mærket af Gud, men du er min stærke Tilflugt;
| ימלא פי תהלתך כל-היום תפארתך | 8 |
min Mund er fuld af din Lovsang, af din Ære Dagen lang.
| אל-תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל-תעזבני | 9 |
Forkast mig ikke i Alderdommens Tid og svigt mig ikke, nu Kraften svinder;
| כי-אמרו אויבי לי ושמרי נפשי נועצו יחדו | 10 |
thi mine Fjender taler om mig, de, der lurer paa min Sjæl, holder Raad:
| לאמר אלהים עזבו רדפו ותפשוהו כי-אין מציל | 11 |
»Gud har svigtet ham! Efter ham! Grib ham, thi ingen frelser!«
| אלהים אל-תרחק ממני אלהי לעזרתי חישה (חושה) | 12 |
Gud, hold dig ikke borte fra mig, il mig til Hjælp, min Gud;
| יבשו יכלו שטני נפשי יעטו חרפה וכלמה--מבקשי רעתי | 13 |
lad dem blive til Skam og Skændsel, dem, der staar mig imod, lad dem hylles i Spot og Spe, dem, der vil mig ondt!
| ואני תמיד איחל והוספתי על-כל-תהלתך | 14 |
Men jeg, jeg vil altid haabe, blive ved at istemme din Pris;
| פי יספר צדקתך--כל-היום תשועתך כי לא ידעתי ספרות | 15 |
min Mund skal vidne om din Retfærd, om din Frelse Dagen lang; thi jeg kender ej Ende derpaa.
| אבוא--בגברות אדני יהוה אזכיר צדקתך לבדך | 16 |
Jeg vil minde om den Herre HERRENS Vælde, lovsynge din Retfærd, kun den alene.
| אלהים למדתני מנעורי ועד-הנה אגיד נפלאותיך | 17 |
Gud, du har vejledt mig fra min Ungdom af, dine Undere har jeg forkyndt til nu.
| וגם עד-זקנה ושיבה-- אלהים אל-תעזבני עד-אגיד זרועך לדור לכל-יבוא גבורתך | 18 |
Indtil Alderdommens Tid og de graanende Haar svigte du mig ikke, o Gud. End skal jeg prise din Arm for alle kommende Slægter.
| וצדקתך אלהים עד-מרום אשר-עשית גדלות אלהים מי כמוך | 19 |
Din Vælde og din Retfærdighed naar til Himlen, o Gud; du, som øvede store Ting, hvo er din Lige, Gud?
| אשר הראיתנו (הראיתני) צרות רבות-- ורעות תשוב תחינו (תחיני) ומתהמות הארץ תשוב תעלני | 20 |
Du, som lod os skue mangefold Trængsel og Nød, du kalder os atter til Live og drager os atter af Jordens Dyb;
| תרב גדלתי ותסב תנחמני | 21 |
du vil øge min Storhed og atter trøste mig.
| גם-אני אודך בכלי-נבל-- אמתך אלהי אזמרה לך בכנור-- קדוש ישראל | 22 |
Til Gengæld vil jeg til Harpespil prise din Trofasthed, min Gud, lege paa Citer for dig, du Israels Hellige;
| תרננה שפתי כי אזמרה-לך ונפשי אשר פדית | 23 |
juble skal mine Læber — ja, jeg vil lovsynge dig — og min Sjæl, som du udløste;
| גם-לשוני-- כל-היום תהגה צדקתך כי-בשו כי-חפרו מבקשי רעתי | 24 |
ogsaa min Tunge skal Dagen igennem forkynde din Retfærd, thi Skam og Skændsel faar de, som vil mig ilde.
