איוב 7
| הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו | 1 |
La vita dell’uomo sulla terra è una milizia; i giorni suoi son simili ai giorni d’un operaio.
| כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו | 2 |
Come lo schiavo anela l’ombra e come l’operaio aspetta il suo salario,
| כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי | 3 |
così a me toccan mesi di sciagura, e mi sono assegnate notti di dolore.
| אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף | 4 |
Non appena mi corico, dico: “Quando mi leverò?” Ma la notte si prolunga, e mi sazio d’agitazioni infino all’alba.
| לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס | 5 |
La mia carne è coperta di vermi e di croste terrose, la mia pelle si richiude, poi riprende a suppurare.
| ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה | 6 |
I miei giorni sen vanno più veloci della spola, si consumano senza speranza.
| זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב | 7 |
Ricordati, che la mia vita e un soffio! L’occhio mio non vedrà più il bene.
| לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני | 8 |
Lo sguardo di chi ora mi vede non mi potrà più scorgere; gli occhi tuoi mi cercheranno, ma io non sarò più.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585) | 9 |
La nuvola svanisce e si dilegua; così chi scende nel soggiorno de’ morti non ne risalirà; (Sheol h7585)
| לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו | 10 |
non tornerà più nella sua casa, e il luogo ove stava non lo riconoscerà più.
| גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי | 11 |
Io, perciò, non terrò chiusa la bocca; nell’angoscia del mio spirito io parlerò, mi lamenterò nell’amarezza dell’anima mia.
| הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר | 12 |
Son io forse il mare o un mostro marino che tu ponga intorno a me una guardia?
| כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי | 13 |
Quando dico: “Il mio letto mi darà sollievo, il mio giaciglio allevierà la mia pena”,
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני | 14 |
tu mi sgomenti con sogni, e mi spaventi con visioni;
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי | 15 |
sicché l’anima mia preferisce soffocare, preferisce a queste ossa la morte.
| מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי | 16 |
Io mi vo struggendo; non vivrò sempre; deh, lasciami stare; i giorni miei non son che un soffio.
| מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך | 17 |
Che cosa è l’uomo che tu ne faccia tanto caso, che tu ponga mente ad esso,
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו | 18 |
e lo visiti ogni mattina e lo metta alla prova ad ogni istante?
| כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי | 19 |
Quando cesserai di tener lo sguardo fisso su me? Quando mi darai tempo d’inghiottir la mia saliva?
| חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא | 20 |
Se ho peccato, che ho fatto a te, o guardiano degli uomini? Perché hai fatto di me il tuo bersaglio? A tal punto che son divenuto un peso a me stesso?
| ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני | 21 |
E perché non perdoni le mie trasgressioni e non cancelli la mia iniquità? Poiché presto giacerò nella polvere; e tu mi cercherai, ma io non sarò più”.
