איוב 6
| ויען איוב ויאמר | 1 |
Då tok Job til ords og svara:
| לו--שקול ישקל כעשי והיתי (והותי) במאזנים ישאו-יחד | 2 |
«Um dei mitt mismod vega vilde og få ulukka mi på vegti,
| כי-עתה--מחול ימים יכבד על-כן דברי לעו | 3 |
det tyngjer meir enn havsens sand; difor var ordi mine ville.
| כי חצי שדי עמדי--אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני | 4 |
For Allvalds pilar sit i meg, mi ånd lyt suga deira gift; Guds rædslor reiser seg til åtak.
| הינהק-פרא עלי-דשא אם יגעה-שור על-בלילו | 5 |
Skrik asnet vel i grøne eng? Og rautar uksen ved sitt for?
| היאכל תפל מבלי-מלח אם-יש-טעם בריר חלמות | 6 |
Kven et det smerne utan salt? Kven finn vel smak i eggjekvite?
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי | 7 |
Det byd meg mot å røra slikt, det er som min utskjemde mat.
| מי-יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה | 8 |
Å, fekk eg uppfyllt bøni mi! Gav Gud meg det eg vonar på!
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני | 9 |
Ja, vild’ han berre knusa meg, med hand si min livstråd slita!
| ותהי-עוד נחמתי-- ואסלדה בחילה לא יחמול כי-לא כחדתי אמרי קדוש | 10 |
Då hadde endå eg mi trøyst; trass pina skulde glad eg hoppa! - Den Heilage sitt ord eg held på.
| מה-כחי כי-איחל ומה-קצי כי-אאריך נפשי | 11 |
Kva er mi kraft, at eg skuld’ vona? Mi framtid, at eg skulde tola?
| אם-כח אבנים כחי אם-בשרי נחוש | 12 |
Er krafti mi som steinen sterk? Er kanskje kroppen min av kopar?
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני | 13 |
Mi hjelp hev heilt forlate meg; all kvart stydjepunkt er frå meg teke.
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב | 14 |
Ein rådlaus treng av venen kjærleik, um enn han ottast Allvald ei.
| אחי בגדו כמו-נחל כאפיק נחלים יעברו | 15 |
Som bekken brørne mine sveik, lik bekkjefar som turkar ut.
| הקדרים מני-קרח עלימו יתעלם-שלג | 16 |
Fyrst gruggast dei av bråna is, og snø som blandar seg uti,
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם | 17 |
men minkar so i sumarsoli, og kverv til slutt burt i sumarhiten.
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו | 18 |
Vegfarande vik av til deim, men kjem til øydemark og døyr.
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו-למו | 19 |
Kjøpmenn frå Tema skoda dit, flokkar frå Saba vonar trygt;
| בשו כי-בטח באו עדיה ויחפרו | 20 |
men svikne vert dei i si von; dei narra vert når dei kjem fram.
| כי-עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו | 21 |
So hev de vorte reint til inkjes, de rædsla såg, og rædde vart!
| הכי-אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי | 22 |
Hev eg då bede dykk um noko? Bad eg dykk løysa meg med gods?
| ומלטוני מיד-צר ומיד עריצים תפדוני | 23 |
og frelsa meg frå fiendvald og kjøpa meg frå røvarar?
| הורוני ואני אחריש ומה-שגיתי הבינו לי | 24 |
Gjev meg eit svar, so skal eg tegja; seg meg kva eg hev synda med!
| מה-נמרצו אמרי-ישר ומה-יוכיח הוכח מכם | 25 |
Eit rettvis ord er lækjebot; men last frå dykk er inkje verdt.
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נואש | 26 |
Du lastar meg for ordi mine; men vonlaus mann so mangt kann segja.
| אף-על-יתום תפילו ותכרו על-ריעכם | 27 |
De kastar lut um farlaust barn, og handel driv um dykkar ven.
| ועתה הואילו פנו-בי ועל-פניכם אם-אכזב | 28 |
Vilde de berre sjå på meg! Trur de eg lyg dykk upp i augo?
| שובו-נא אל-תהי עולה ושבי (ושבו) עוד צדקי-בה | 29 |
Vend um, lat ikkje urett skje! Vend um, enn hev eg rett i dette.
| היש-בלשוני עולה אם-חכי לא-יבין הוות | 30 |
Finst det vel fals på tunga mi? Kann ei min gom ulukka smaka?
