איוב 4

1 ויען אליפז התימני ויאמר

Then answered Eliphaz the Temanite, and said,

2 הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל

If one assay to commune with thee, wilt thou be grieved? But who can withhold himself from speaking?

3 הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק

Behold, thou hast instructed many, And thou hast strengthened the weak hands.

4 כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ

Thy words have upholden him that was falling, And thou hast made firm the feeble knees.

5 כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל

But now it is come unto thee, and thou faintest; It toucheth thee, and thou art troubled.

6 הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך

Is not thy fear [of God] thy confidence, [And] the integrity of thy ways thy hope?

7 זכר-נא--מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו

Remember, I pray thee, who [ever] perished, being innocent? Or where were the upright cut off?

8 כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו

According as I have seen, they that plow iniquity, And sow trouble, reap the same.

9 מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו

By the breath of God they perish, And by the blast of his anger are they consumed.

10 שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו

The roaring of the lion, and the voice of the fierce lion, And the teeth of the young lions, are broken.

11 ליש אבד מבלי-טרף ובני לביא יתפרדו

The old lion perisheth for lack of prey, And the whelps of the lioness are scattered abroad.

12 ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו

Now a thing was secretly brought to me, And mine ear received a whisper thereof.

13 בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על-אנשים

In thoughts from the visions of the night, When deep sleep falleth on men,

14 פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד

Fear came upon me, and trembling, Which made all my bones to shake.

15 ורוח על-פני יחלף תסמר שערת בשרי

Then a spirit passed before my face; The hair of my flesh stood up.

16 יעמד ולא אכיר מראהו-- תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע

It stood still, but I could not discern the appearance thereof; A form was before mine eyes: [There was] silence, and I heard a voice, [saying],

17 האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר-גבר

Shall mortal man be more just than God? Shall a man be more pure than his Maker?

18 הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה

Behold, he putteth no trust in his servants; And his angels he chargeth with folly:

19 אף שכני בתי-חמר--אשר-בעפר יסודם ידכאום לפני-עש

How much more them that dwell in houses of clay, Whose foundation is in the dust, Who are crushed before the moth!

20 מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו

Betwixt morning and evening they are destroyed: They perish for ever without any regarding it.

21 הלא-נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה

Is not their tent-cord plucked up within them? They die, and that without wisdom.