איוב 11
| ויען צפר הנעמתי ויאמר | 1 |
Då tok Sofar frå Na’ama til ords og sagde:
| הרב דברים לא יענה ואם-איש שפתים יצדק | 2 |
«Skal slik ei svalling ei få svar? Skal slik ein storpratar få rett?
| בדיך מתים יחרישו ותלעג ואין מכלם | 3 |
Skal menner for din ordflaum tegja? Skal du få spotta utan skjemsla?
| ותאמר זך לקחי ובר הייתי בעיניך | 4 |
Du segjer: «Rein er læra mi, eg skuldfri er i dine augo.»
| ואולם--מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך | 5 |
Men dersom berre Gud vil tala og opna munnen sin mot deg,
| ויגד-לך תעלמות חכמה-- כי-כפלים לתושיה ודע-- כי-ישה לך אלוה מעונך | 6 |
og syna deg sin løynde visdom, kor han eig vit i dobbelt mål! Då skulde du nok skyna at Gud gjev deg noko til av syndi.
| החקר אלוה תמצא אם עד-תכלית שדי תמצא | 7 |
Skal tru Guds tankedjup du kjenner? Hev du nått fram til Allvalds grensa?
| גבהי שמים מה-תפעל עמקה משאול מה-תדע (Sheol h7585) | 8 |
Høgar’ enn himmelen - kva gjer du? Djupar’ enn helheimen - kva veit du? (Sheol h7585)
| ארכה מארץ מדה ורחבה מני-ים | 9 |
Lenger enn jordi strekkjer seg og breidare enn havet sjølv.
| אם-יחלף ויסגיר ויקהיל ומי ישיבנו | 10 |
Når han skrid fram og legg i lekkjor, stemnar til doms, kven stoggar honom?
| כי-הוא ידע מתי-שוא וירא-און ולא יתבונן | 11 |
Han kjenner deim som talar lygn; han ser den falske utan leiting.
| ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד | 12 |
Det tome hovud fær forstand, og asenfolen vert til mann.
| אם-אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפיך | 13 |
Men vil du bu ditt hjarta rett og henderne mot honom breida
| אם-און בידך הרחיקהו ואל-תשכן באהליך עולה | 14 |
og halda svik frå handa di og urett burte frå ditt tjeld,
| כי-אז תשא פניך ממום והיית מצק ולא תירא | 15 |
då kann du lyt’laust hovud lyfta, då stend du fast og ræddast ikkje;
| כי-אתה עמל תשכח כמים עברו תזכר | 16 |
då kann du gløyma all di møda, liksom ei elv som framum rann.
| ומצהרים יקום חלד תעפה כבקר תהיה | 17 |
Klårar’ enn dagen stend ditt liv, og myrkret vert til morgongråe;
| ובטחת כי-יש תקוה וחפרת לבטח תשכב | 18 |
då er du trygg, då hev du von, du ottelaus til kvile gjeng.
| ורבצת ואין מחריד וחלו פניך רבים | 19 |
Du ligg, og ingen upp deg skræmer, og mange vil deg gjerne tekkjast.
| ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח-נפש | 20 |
Men augo veiknar på dei vonde; dei hev’kje nokor tilflugt meir, men ventar på å anda ut.»
