שלחו כר משל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון | 1 |
והיה כעוף נודד קן משלח--תהיינה בנות מואב מעברת לארנון | 2 |
הביאו (הביאי) עצה עשו פלילה שיתי כליל צלך בתוך צהרים סתרי נדחים--נדד אל תגלי | 3 |
יגורו בך נדחי מואב הוי סתר למו מפני שודד כי אפס המץ כלה שד תמו רמס מן הארץ | 4 |
והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד שפט ודרש משפט ומהר צדק | 5 |
שמענו גאון מואב גא מאד גאותו וגאונו ועברתו לא כן בדיו | 6 |
לכן ייליל מואב למואב--כלה ייליל לאשישי קיר חרשת תהגו אך נכאים | 7 |
כי שדמות חשבון אמלל גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה--עד יעזר נגעו תעו מדבר שלחותיה נטשו עברו ים | 8 |
על כן אבכה בבכי יעזר גפן שבמה אריוך דמעתי חשבון ואלעלה כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל | 9 |
ונאסף שמחה וגיל מן הכרמל ובכרמים לא ירנן לא ירעע יין ביקבים לא ידרך הדרך--הידד השבתי | 10 |
על כן מעי למואב ככנור יהמו וקרבי לקיר חרש | 11 |
והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל | 12 |
זה הדבר אשר דבר יהוה אל מואב--מאז | 13 |
ועתה דבר יהוה לאמר בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב ושאר מעט מזער לוא כביר | 14 |