בראשית 8
| ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים | 1 |
Recordatus autem Deus Noë, cunctorumque animantium, et omnium jumentorum, quæ erant cum eo in arca, adduxit spiritum super terram, et imminutæ sunt aquæ.
| ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים | 2 |
Et clausi sunt fontes abyssi, et cataractæ cæli: et prohibitæ sunt pluviæ de cælo.
| וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים--מקצה חמשים ומאת יום | 3 |
Reversæque sunt aquæ de terra euntes et redeuntes: et cœperunt minui post centum quinquaginta dies.
| ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט | 4 |
Requievitque arca mense septimo, vigesimo septimo die mensis, super montes Armeniæ.
| והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים | 5 |
At vero aquæ ibant et decrescebant usque ad decimum mensem: decimo enim mense, primo die mensis, apparuerunt cacumina montium.
| ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה | 6 |
Cumque transissent quadraginta dies, aperiens Noë fenestram arcæ, quam fecerat, dimisit corvum,
| וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ | 7 |
qui egrediebatur, et non revertebatur, donec siccarentur aquæ super terram.
| וישלח את היונה מאתו--לראות הקלו המים מעל פני האדמה | 8 |
Emisit quoque columbam post eum, ut videret si jam cessassent aquæ super faciem terræ.
| ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה--כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה | 9 |
Quæ cum non invenisset ubi requiesceret pes ejus, reversa est ad eum in arcam: aquæ enim erant super universam terram: extenditque manum, et apprehensam intulit in arcam.
| ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה | 10 |
Expectatis autem ultra septem diebus aliis, rursum dimisit columbam ex arca.
| ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ | 11 |
At illa venit ad eum ad vesperam, portans ramum olivæ virentibus foliis in ore suo: intellexit ergo Noë quod cessassent aquæ super terram.
| וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד | 12 |
Expectavitque nihilominus septem alios dies: et emisit columbam, quæ non est reversa ultra ad eum.
| ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה | 13 |
Igitur sexcentesimo primo anno, primo mense, prima die mensis, imminutæ sunt aquæ super terram: et aperiens Noë tectum arcæ, aspexit, viditque quod exsiccata esset superficies terræ.
| ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש--יבשה הארץ | 14 |
Mense secundo, septimo et vigesimo die mensis arefacta est terra.
| וידבר אלהים אל נח לאמר | 15 |
Locutus est autem Deus ad Noë, dicens:
| צא מן התבה--אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך | 16 |
Egredere de arca, tu et uxor tua, filii tui et uxores filiorum tuorum tecum.
| כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ--הוצא (היצא) אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ | 17 |
Cuncta animantia, quæ sunt apud te, ex omni carne, tam in volatilibus quam in bestiis et universis reptilibus, quæ reptant super terram, educ tecum, et ingredimini super terram: crescite et multiplicamini super eam.
| ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו | 18 |
Egressus est ergo Noë, et filii ejus: uxor illius, et uxores filiorum ejus cum eo.
| כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ--למשפחתיהם יצאו מן התבה | 19 |
Sed et omnia animantia, jumenta, et reptilia quæ reptant super terram, secundum genus suum, egressa sunt de arca.
| ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהרה ומכל העוף הטהור ויעל עלת במזבח | 20 |
Ædificavit autem Noë altare Domino: et tollens de cunctis pecoribus et volucribus mundis, obtulit holocausta super altare.
| וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי | 21 |
Odoratusque est Dominus odorem suavitatis, et ait: Nequaquam ultra maledicam terræ propter homines: sensus enim et cogitatio humani cordis in malum prona sunt ab adolescentia sua: non igitur ultra percutiam omnem animam viventem sicut feci.
| עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה--לא ישבתו | 22 |
Cunctis diebus terræ, sementis et messis, frigus et æstus, æstas et hiems, nox et dies non requiescent.
A Dove is Sent Forth from the Ark
