שמות 16

1 ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילם ובין סיני--בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים

And they departed from Aelim, and all the congregation of the children of Israel came to the wilderness of Sin, which is between Aelim and Sina; and on the fifteenth day, in the second month after their departure from the land of Egypt,

2 וילינו (וילונו) כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן--במדבר

all the congregation of the children of Israel murmured against Moses and Aaron.

3 ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב

And the children of Israel said to them, Would we had died struck by the Lord in the land of Egypt, when we sat by the flesh-pots, and ate bread to satiety! for you have brought us out into this wilderness, to kill all this congregation with hunger.

4 ויאמר יהוה אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא

And the Lord said to Moses, Behold, I [will] rain bread upon you out of heaven: and the people shall go forth, and they shall gather their daily portion for the day, that I may try them whether they will walk in my law or not.

5 והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום

And it shall come to pass on the sixth day that they shall prepare whatever they have brought in, and it shall be double of what they shall have gathered for the day, daily.

6 ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב--וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים

And Moses and Aaron said to all the congregation of the children of Israel, At even you shall know that the Lord has brought you out of the land of Egypt;

7 ובקר וראיתם את כבוד יהוה בשמעו את תלנתיכם על יהוה ונחנו מה כי תלונו (תלינו) עלינו

and in the morning you shall see the glory of the Lord, inasmuch as he hears your murmuring against God; and who are we, that you continue to murmur against us?

8 ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את תלנתיכם אשר אתם מלינם עליו ונחנו מה לא עלינו תלנתיכם כי על יהוה

And Moses said, [This shall be] when the Lord gives you in the evening flesh to eat, and bread in the morning to satiety, because the Lord has heard your murmuring, which you murmur against us: and what are we? for your murmuring is not against us, but against God.

9 ויאמר משה אל אהרן אמר אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם

And Moses said to Aaron, Say to all the congregation of the children of Israel, Come near before God; for he has heard your murmuring.

10 ויהי כדבר אהרן אל כל עדת בני ישראל ויפנו אל המדבר והנה כבוד יהוה נראה בענן

And when Aaron spoke to all the congregation of the children of Israel, and they turned toward the wilderness, then the glory of the Lord appeared in a cloud.

11 וידבר יהוה אל משה לאמר

And the Lord spoke to Moses, saying,

12 שמעתי את תלונת בני ישראל--דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם

I have heard the murmuring of the children of Israel: speak to them, saying, Towards evening you shall eat flesh, and in the morning you shall be satisfied with bread; and you shall know that I am the Lord your God.

13 ויהי בערב--ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה

And it was evening, and quails came up and covered the camp:

14 ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס--דק ככפר על הארץ

in the morning it came to pass as the dew ceased round about the camp, that, behold, on the face of the wilderness [was] a small thing like white coriander seed, as frost upon the earth.

15 ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא--כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה

And when the children of Israel saw it, they said one to another, What is this? for they knew not what it was; and Moses said to them,

16 זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם--איש לאשר באהלו תקחו

This [is] the bread which the Lord has given you to eat. This is that which the Lord has appointed: gather of it each man for his family, a homer for each person, according to the number of your souls, gather each of you with his fellow-lodgers.

17 ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט

And the children of Israel did so, and gathered some much and some less.

18 וימדו בעמר--ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו

And having measured the homer [full], he that gathered much had nothing over, and he that had gathered less had no lack; each gathered according to the need of those who belonged to him.

19 ויאמר משה אלהם איש אל יותר ממנו עד בקר

And Moses said to them, Let no man leave of it till the morning.

20 ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה

But they did not listen to Moses, but some left of it till the morning; and it bred worms and stank: and Moses was irritated with them.

21 וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס

And they gathered it every morning, each man what he needed, and when the sun waxed hot it melted.

22 ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה--שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה

And it came to pass on the sixth day, they gathered double what was needed, two homers for one [man]; and all the chiefs of the synagogue went in and reported it to Moses.

23 ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה--שבתון שבת קדש ליהוה מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר

And Moses said to them, Is not this the word which the Lord spoke? To-morrow [is] the sabbath, a holy rest to the Lord: bake that you will bake, and seethe that you will seethe, and all that is over leave to be laid by for the morrow.

24 ויניחו אתו עד הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא היתה בו

And they left of it till the morning, as Moses commanded them; and it stank not, neither was there a worm in it.

25 ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה

And Moses said, Eat [that] today, for today is a sabbath to the Lord: [it] shall not be found in the plain.

26 ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו

Six days you shall gather it, and on the seventh day is a sabbath, for there shall be none on that [day].

27 ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו

And it came to pass on the seventh day [that] some of the people went forth to gather, and found none.

28 ויאמר יהוה אל משה עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי

And the Lord said to Moses, How long are you unwilling to listen to my commands and my law?

29 ראו כי יהוה נתן לכם השבת--על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו--ביום השביעי

See, for the Lord has given you this day [as] the sabbath, therefore he has given you on the sixth day the bread of two days: you shall sit each of you in your houses; let no one go forth from his place on the seventh day.

30 וישבתו העם ביום השבעי

And the people kept sabbath on the seventh day.

31 ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש

And the children of Israel called the name of it Man; and it was as white coriander seed, and the taste of it as a wafer with honey.

32 ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה--מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים

And Moses said, This [is] the thing which the Lord has commanded, Fill an homer with manna, to be laid up for your generations; that they may see the bread which you ate in the wilderness, when the Lord led you forth out of the land of Egypt.

33 ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם

And Moses said to Aaron, Take a golden pot, and cast into it one full homer of manna; and you shall lay it up before God, to be kept for your generations,

34 כאשר צוה יהוה אל משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת

as the Lord commanded Moses: and Aaron laid it up before the testimony to be kept.

35 ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה--עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו--עד באם אל קצה ארץ כנען

And the children of Israel ate manna forty years, until they came to the land they ate the manna, until they came to the region of Phoenicia.

36 והעמר עשרית האיפה הוא

Now the homer was the tenth part of three measures.