לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים | 1 |
עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע | 2 |
עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות | 3 |
עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד | 4 |
עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק | 5 |
עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך | 6 |
עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר | 7 |
עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום | 8 |
מה יתרון העושה באשר הוא עמל | 9 |
ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם--לענות בו | 10 |
את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם--מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף | 11 |
ידעתי כי אין טוב בם--כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו | 12 |
וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו--מתת אלהים היא | 13 |
ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם--עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו | 14 |
מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף | 15 |
ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע | 16 |
אמרתי אני בלבי--את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם | 17 |
אמרתי אני בלבי--על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם | 18 |
כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל | 19 |
הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר | 20 |
מי יודע רוח בני האדם--העלה היא למעלה ורוח הבהמה--הירדת היא למטה לארץ | 21 |
וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו--כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו | 22 |