דברים 32

1 האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי

Give ear, ye heavens, and I will speak; And let the earth hear the words of my mouth.

2 יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי דשא וכרביבים עלי עשב

My doctrine shall drop as the rain; My speech shall distil as the dew, As the small rain upon the tender grass, And as the showers upon the herb.

3 כי שם יהוה אקרא הבו גדל לאלהינו

For I will proclaim the name of Jehovah: Ascribe ye greatness unto our God.

4 הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא

The Rock, his work is perfect; For all his ways are justice: A God of faithfulness and without iniquity, Just and right is he.

5 שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל

They have dealt corruptly with him, [they are] not his children, [it is] their blemish; [They are] a perverse and crooked generation.

6 ה ליהוה תגמלו זאת-- עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך

Do ye thus requite Jehovah, O foolish people and unwise? Is not he thy father that hath bought thee? He hath made thee, and established thee.

7 זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך

Remember the days of old, Consider the years of many generations: Ask thy father, and he will show thee; Thine elders, and they will tell thee.

8 בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל

When the Most High gave to the nations their inheritance, When he separated the children of men, He set the bounds of the peoples According to the number of the children of Israel.

9 כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו

For Jehovah’s portion is his people; Jacob is the lot of his inheritance.

10 ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו-- יצרנהו כאישון עינו

He found him in a desert land, And in the waste howling wilderness; He compassed him about, he cared for him, He kept him as the apple of his eye.

11 כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו

As an eagle that stirreth up her nest, That fluttereth over her young, He spread abroad his wings, he took them, He bare them on his pinions.

12 יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר

Jehovah alone did lead him, And there was no foreign god with him.

13 ירכבהו על במותי (במתי) ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור

He made him ride on the high places of the earth, And he did eat the increase of the field; And he made him to suck honey out of the rock, And oil out of the flinty rock;

14 חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים עם חלב כליות חטה ודם ענב תשתה חמר

Butter of the herd, and milk of the flock, With fat of lambs, And rams of the breed of Bashan, and goats, With the finest of the wheat; And of the blood of the grape thou drankest wine.

15 וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישעתו

But Jeshurun waxed fat, and kicked: Thou art waxed fat, thou art grown thick, thou art become sleek; Then he forsook God who made him, And lightly esteemed the Rock of his salvation.

16 יקנאהו בזרים בתועבת יכעיסהו

They moved him to jealousy with strange [gods]; With abominations provoked they him to anger.

17 יזבחו לשדים לא אלה-- אלהים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שערום אבתיכם

They sacrificed unto demons, [which were] no God, To gods that they knew not, To new [gods] that came up of late, Which your fathers dreaded not.

18 צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך

Of the Rock that begat thee thou art unmindful, And hast forgotten God that gave thee birth.

19 וירא יהוה וינאץ מכעס בניו ובנתיו

And Jehovah saw [it], and abhorred [them], Because of the provocation of his sons and his daughters.

20 ויאמר אסתירה פני מהם-- אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה בנים לא אמן בם

And he said, I will hide my face from them, I will see what their end shall be: For they are a very perverse generation, Children in whom is no faithfulness.

21 הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם

They have moved me to jealousy with that which is not God; They have provoked me to anger with their vanities: And I will move them to jealousy with those that are not a people; I will provoke them to anger with a foolish nation.

22 כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים (Sheol h7585)

For a fire is kindled in mine anger, And burneth unto the lowest Sheol, And devoureth the earth with its increase, And setteth on fire the foundations of the mountains. (Sheol h7585)

23 אספה עלימו רעות חצי אכלה בם

I will heap evils upon them; I will spend mine arrows upon them:

24 מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן בהמת אשלח בם עם חמת זחלי עפר

[They shall be] wasted with hunger, and devoured with burning heat And bitter destruction; And the teeth of beasts will I send upon them, With the poison of crawling things of the dust.

25 מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה גם בחור גם בתולה--יונק עם איש שיבה

Without shall the sword bereave, And in the chambers terror; [It shall destroy] both young man and virgin, The suckling with the man of gray hairs.

26 אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם

I said, I would scatter them afar, I would make the remembrance of them to cease from among men;

27 לולי כעס אויב אגור-- פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידנו רמה ולא יהוה פעל כל זאת

Were it not that I feared the provocation of the enemy, Lest their adversaries should judge amiss, Lest they should say, Our hand is exalted, And Jehovah hath not done all this.

28 כי גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה

For they are a nation void of counsel, And there is no understanding in them.

29 לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם

Oh that they were wise, that they understood this, That they would consider their latter end!

30 איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מכרם ויהוה הסגירם

How should one chase a thousand, And two put ten thousand to flight, Except their Rock had sold them, And Jehovah had delivered them up?

31 כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים

For their rock is not as our Rock, Even our enemies themselves being judges.

32 כי מגפן סדם גפנם ומשדמת עמרה ענבמו ענבי רוש-- אשכלת מררת למו

For their vine is of the vine of Sodom, And of the fields of Gomorrah: Their grapes are grapes of gall, Their clusters are bitter:

33 חמת תנינם יינם וראש פתנים אכזר

Their wine is the poison of serpents, And the cruel venom of asps.

34 הלא הוא כמס עמדי חתום באוצרתי

Is not this laid up in store with me, Sealed up among my treasures?

35 לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתדת למו

Vengeance is mine, and recompense, At the time when their foot shall slide: For the day of their calamity is at hand, And the things that are to come upon them shall make haste.

36 כי ידין יהוה עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב

For Jehovah will judge his people, And repent himself for his servants; When he seeth that [their] power is gone, And there is none [remaining], shut up or left at large.

37 ואמר אי אלהימו-- צור חסיו בו

And he will say, Where are their gods, The rock in which they took refuge;

38 אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם-- יהי עליכם סתרה

Which did eat the fat of their sacrifices, [And] drank the wine of their drink-offering? Let them rise up and help you, Let them be your protection.

39 ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל

See now that I, even I, am he, And there is no god with me: I kill, and I make alive; I wound, and I heal; And there is none that can deliver out of my hand.

40 כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם

For I lift up my hand to heaven, And say, As I live for ever,

41 אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם

If I whet my glittering sword, And my hand take hold on judgment; I will render vengeance to mine adversaries, And will recompense them that hate me.

42 אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב

I will make mine arrows drunk with blood, And my sword shall devour flesh; With the blood of the slain and the captives, From the head of the leaders of the enemy.

43 הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו

Rejoice, O ye nations, [with] his people: For he will avenge the blood of his servants, And will render vengeance to his adversaries, And will make expiation for his land, for his people.

44 ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת--באזני העם הוא והושע בן נון

And Moses came and spake all the words of this song in the ears of the people, he, and Hoshea the son of Nun.

45 ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה--אל כל ישראל

And Moses made an end of speaking all these words to all Israel;

46 ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את בניכם לשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת

and he said unto them, Set your heart unto all the words which I testify unto you this day, which ye shall command your children to observe to do, [even] all the words of this law.

47 כי לא דבר רק הוא מכם--כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה

For it is no vain thing for you; because it is your life, and through this thing ye shall prolong your days in the land, whither ye go over the Jordan to possess it.

48 וידבר יהוה אל משה בעצם היום הזה לאמר

And Jehovah spake unto Moses that selfsame day, saying,

49 עלה אל הר העברים הזה הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה

Get thee up into this mountain of Abarim, unto mount Nebo, which is in the land of Moab, that is over against Jericho; and behold the land of Canaan, which I give unto the children of Israel for a possession;

50 ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו

and die in the mount whither thou goest up, and be gathered unto thy people, as Aaron thy brother died in mount Hor, and was gathered unto his people:

51 על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צן--על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל

because ye trespassed against me in the midst of the children of Israel at the waters of Meribah of Kadesh, in the wilderness of Zin; because ye sanctified me not in the midst of the children of Israel.

52 כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא--אל הארץ אשר אני נתן לבני ישראל

For thou shalt see the land before thee; but thou shalt not go thither into the land which I give the children of Israel.