Psalm 78
1 Ein Maskil Asaphs. Vernimm, mein Volk, meine Unterweisung, neigt euer Ohr den Worten meines Mundes!
| משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי׃ |
2 Ich will meinen Mund zu Sprüchen aufthun, will Rätsel aus der Vorzeit verkünden.
| אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם׃ |
3 Was wir gehört und erfahren, und was unsere Väter uns erzählt haben,
| אשר שמענו ונדעם ואבותינו ספרו לנו׃ |
4 wollen wir ihren Kindern nicht verhehlen, indem wir dem nachfolgenden Geschlechte die ruhmwürdigen Thaten Jahwes erzählen und seine Macht und die Wunder, die er gethan hat.
| לא נכחד מבניהם לדור אחרון מספרים תהלות יהוה ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה׃ |
5 Er stellte ein Zeugnis in Jakob auf und gab eine Weisung in Israel, indem er unseren Vätern gebot, sie ihren Söhnen kundzuthun,
| ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם׃ |
6 damit das nachkommende Geschlecht sie erführe, die Söhne, die geboren würden, damit sie aufträten und ihren Söhnen davon erzählten,
| למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם׃ |
7 damit sie auf Gott ihr Vertrauen setzten und der großen Thaten Gottes nicht vergäßen und seine Gebote hielten
| וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי אל ומצותיו ינצרו׃ |
8 und nicht wie ihre Väter würden, ein abtrünniges und widerspenstiges Geschlecht, ein Geschlecht, das nicht festes Sinnes war, und dessen Geist nicht treulich an Gott hielt.
| ולא יהיו כאבותם דור סורר ומרה דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו׃ |
9 Die Söhne Ephraims, die Bogengerüsteten, kehrten am Tage des Kampfes um.
| בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב׃ |
10 Sie hielten den Bund Gottes nicht und wollten nicht nach seinem Gesetze wandeln.
| לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מאנו ללכת׃ |
11 Sie vergaßen seine großen Thaten und seine Wunder, die er sie hatte schauen lassen.
| וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם׃ |
12 Vor ihren Vätern hatte er Wunder gethan in Ägypten, im Gefilde von Zoan.
| נגד אבותם עשה פלא בארץ מצרים שדה צען׃ |
13 Er spaltete das Meer und ließ sie hindurchgehn und stellte die Wasser auf wie einen Damm.
| בקע ים ויעבירם ויצב מים כמו נד׃ |
14 Er leitete sie tagsüber mit der Wolke, die ganze Nacht hindurch mit feurigem Schein.
| וינחם בענן יומם וכל הלילה באור אש׃ |
15 Er spaltete Felsen in der Wüste und tränkte sie wie mit Fluten in Fülle.
| יבקע צרים במדבר וישק כתהמות רבה׃ |
16 Er ließ Bäche aus dem Felsen hervorgehn und Wasser in Strömen herabfließen.
| ויוצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים׃ |
17 Dennoch sündigten sie weiter gegen ihn, indem sie sich in der Wüste gegen den Höchsten empörten.
| ויוסיפו עוד לחטא לו למרות עליון בציה׃ |
18 Sie versuchten Gott in ihrem Herzen, indem sie Speise für ihr Gelüsten forderten.
| וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם׃ |
19 Sie redeten wider Gott und sprachen: “Kann wohl Gott in der Wüste einen Tisch anrichten?
| וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר׃ |
20 “Wohl schlug er den Felsen, daß Wasser strömten, und Bäche sich ergossen; “vermag er wohl auch Brot zu geben oder seinem Volke Fleisch zu verschaffen?”
| הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו׃ |
21 Darum, als Jahwe das hörte, entrüstete er sich, und Feuer entzündete sich wider Jakob, und Zorn stieg herauf über Israel,
| לכן שמע יהוה ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל׃ |
22 weil sie Gotte nicht glaubten und auf seine Hilfe nicht vertrauten.
| כי לא האמינו באלהים ולא בטחו בישועתו׃ |
23 Und er gebot den Wolken droben und öffnete die Thüren des Himmels,
| ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח׃ |
24 ließ Manna auf sie regnen, daß sie zu essen hätten, und verlieh ihnen Himmelskorn.
| וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו׃ |
25 Engelbrot hatte jedermann zu essen; er sandte ihnen Zehrung in Fülle.
| לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע׃ |
26 Er ließ den Ostwind am Himmel aufbrechen und führte durch seine Stärke den Südwind herbei.
| יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן׃ |
27 Er ließ Fleisch auf sie regnen wie Staub und beflügelte Vögel wie Sand am Meer.
| וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף׃ |
28 Mitten in sein Lager ließ er sie fallen, rings um seine Wohnung her.
| ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו׃ |
29 Da aßen sie und wurden gründlich satt, und er befriedigte ihr Gelüst.
| ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם׃ |
30 Noch hatten sie sich ihres Gelüstes nicht entschlagen - sie hatten ihre Speise noch im Mund -
| לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם׃ |
31 da stieg der Zorn Gottes über sie herauf und würgte unter ihren Fetten und streckte die Jünglinge Israels nieder.
| ואף אלהים עלה בהם ויהרג במשמניהם ובחורי ישראל הכריע׃ |
32 Trotz alledem sündigten sie weiter und glaubten nicht an seine Wunder.
| בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו׃ |
33 Darum ließ er ihre Tage wie einen Hauch dahinschwinden und ihre Jahre in bestürzender Schnelle.
| ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה׃ |
34 Wenn er sie würgte, so fragten sie nach ihm und wendeten sich zurück zu Gott
| אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל׃ |
35 und gedachten daran, daß Gott ihr Fels und Gott, der Höchste, ihr Erlöser sei.
| ויזכרו כי אלהים צורם ואל עליון גאלם׃ |
36 Sie beschwatzten ihn mit ihrem Munde und logen ihm mit ihrer Zunge;
| ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו׃ |
37 aber ihr Sinn war ihm gegenüber nicht fest, und sie hielten nicht treulich an seinem Bund,
| ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו׃ |
38 während doch er barmherzig war, Schuld vergab und sie nicht vertilgte, gar oft von seinem Zorn abließ und nicht seinen ganzen Grimm aufbot.
| והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו׃ |
39 Denn er gedachte daran, daß sie Fleisch seien, ein Hauch, der dahinfährt und nicht wiederkommt.
| ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב׃ |
40 Wie oft empörten sie sich gegen ihn in der Wüste, betrübten sie ihn in der Einöde!
| כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון׃ |
41 Immer wieder versuchten sie Gott und kränkten den Heiligen Israels.
| וישובו וינסו אל וקדוש ישראל התוו׃ |
42 Sie gedachten nicht an seine gewaltige Hand, an den Tag, da er sie vom Feinde befreit hatte,
| לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר׃ |
43 da er seine Zeichen in Ägypten hinstellte und seine Wunder im Gefilde von Zoan.
| אשר שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה צען׃ |
44 Denn er verwandelte ihre Ströme in Blut und ihre Bäche, damit sie nicht trinken könnten.
| ויהפך לדם יאריהם ונזליהם בל ישתיון׃ |
45 Er sandte Hundsfliegen gegen sie, die fraßen sie, und Frösche, die verderbten sie.
| ישלח בהם ערב ויאכלם וצפרדע ותשחיתם׃ |
46 Er gab ihr Gewächs dem Ungeziefer preis und was sie erarbeitet, der Heuschrecke.
| ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה׃ |
47 Er erschlug ihre Weinstöcke mit Hagel und ihre Maulbeerfeigenbäume mit Schloßen.
| יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל׃ |
48 Er gab ihr Vieh dem Hagel preis und ihre Herden den Blitzen.
| ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים׃ |
49 Er entsandte wider sie die Glut seines Zorns, Wut und Grimm und Drangsal, eine Schar von Unglücksengeln.
| ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים׃ |
50 Er ließ seinem Zorne freien Lauf, entzog ihre Seele nicht dem Tod und überlieferte ihr Leben der Pest.
| יפלס נתיב לאפו לא חשך ממות נפשם וחיתם לדבר הסגיר׃ |
51 Er schlug alle Erstgeburt in Ägypten, die Erstlinge der Manneskraft in den Zelten Hams.
| ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם׃ |
52 Und er ließ sein Volk ausziehen wie Schafe und leitete sie in der Wüste wie eine Herde.
| ויסע כצאן עמו וינהגם כעדר במדבר׃ |
53 Er führte sie sicher, und sie brauchten sich nicht zu fürchten; ihre Feinde aber bedeckte das Meer.
| וינחם לבטח ולא פחדו ואת אויביהם כסה הים׃ |
54 Er brachte sie in sein heiliges Gebiet, zu dem Berge, den seine Rechte erworben hatte.
| ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו׃ |
55 Er vertrieb vor ihnen Völker, verloste ihr Land zum erblichen Besitz und ließ in ihren Zelten die Stämme Israels wohnen.
| ויגרש מפניהם גוים ויפילם בחבל נחלה וישכן באהליהם שבטי ישראל׃ |
56 Aber sie versuchten Gott, den Höchsten, und empörten sich gegen ihn und hielten seine Gebote nicht.
| וינסו וימרו את אלהים עליון ועדותיו לא שמרו׃ |
57 Sie wandten sich ab und waren treulos wie ihre Väter, wandelten sich, wie ein trügerischer Bogen.
| ויסגו ויבגדו כאבותם נהפכו כקשת רמיה׃ |
58 Sie erzürnten ihn mit ihren Höhen und erregten seinen Eifer durch ihre Bilder.
| ויכעיסוהו בבמותם ובפסיליהם יקניאוהו׃ |
59 Da Gott das vernahm, entrüstete er sich und verwarf Israel völlig.
| שמע אלהים ויתעבר וימאס מאד בישראל׃ |
60 Er gab die Wohnung zu Silo preis, das Zelt, wo er unter den Menschen wohnte,
| ויטש משכן שלו אהל שכן באדם׃ |
61 ließ seine Macht in die Gefangenschaft wandern und seine Zier in die Gewalt des Feindes.
| ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד צר׃ |
62 Er gab sein Volk dem Schwerte preis und entrüstete sich über sein Besitztum.
| ויסגר לחרב עמו ובנחלתו התעבר׃ |
63 Seine Jünglinge fraß das Feuer, und seine Jungfrauen blieben ohne Hochzeitslied.
| בחוריו אכלה אש ובתולתיו לא הוללו׃ |
64 Seine Priester fielen durch das Schwert, und seine Witwen hielten keine Totenklage.
| כהניו בחרב נפלו ואלמנתיו לא תבכינה׃ |
65 Da erwachte der Herr wie ein Schlafender, wie ein Held, der vom Weine besiegt ward.
| ויקץ כישן אדני כגבור מתרונן מיין׃ |
66 Und er schlug seine Feinde zurück: ewige Schmach brachte er über sie.
| ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו׃ |
67 Und er verwarf das Zelt Josephs und erwählte nicht den Stamm Ephraim,
| וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר׃ |
68 sondern erwählte den Stamm Juda, den Berg Zion, den er liebgewonnen.
| ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב׃ |
69 Und er baute so fest wie die Himmelshöhen sein Heiligtum, wie die Erde, die er für die Ewigkeit gegründet hat.
| ויבן כמו רמים מקדשו כארץ יסדה לעולם׃ |
70 Er erwählte seinen Knecht David und nahm ihn von den Schafhürden hinweg.
| ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאת צאן׃ |
71 Von den säugenden Schafen holte er ihn weg, daß er sein Volk Jakob weide und Israel, sein Besitztum.
| מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו ובישראל נחלתו׃ |
72 Und er weidete sie in Herzenseinfalt und führte sie mit kluger Hand.
| וירעם כתם לבבו ובתבונות כפיו ינחם׃ |
