Sprueche 31

1 Dies sind die Worte des Königs Lemuel, ein Ausspruch, dem ihm seine Mutter einschärfte.

דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו׃

2 Was ich dir raten soll, mein Sohn? und was, du Sohn meines Leibes, und was, du Sohn meiner gelübde?

מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי׃

3 Gieb nicht den Weibern deine Kraft, noch deine liebkosungen denen, die Könige verderben.

אל תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין׃

4 Nicht gefalle es den Königen, o Lemoel, nicht gefalle es den königen Wein zu trinken, noch Rauschtrank den Fürsten.

אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים או שכר׃

5 Sie möchten sonst trinken und das festgesetzte Recht vergessen und den Rechtshandel aller elenden Leute entstellen.

פן ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל בני עני׃

6 Gebt Rauschtrank dem, der am Untergehen ist, und Wein solchen, deren Seele betrübt ist.

תנו שכר לאובד ויין למרי נפש׃

7 Der mag trinken und seiner Armut vergessen und seines leids nicht mehr gedenken.

ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד׃

8 Thue deinen Mund auf für den Stummen, für die Sache aller dahinschmachtenden Leute.

פתח פיך לאלם אל דין כל בני חלוף׃

9 Thue deinen Mund auf, richte gerecht und schaffe recht dem Elenden und Armen!

פתח פיך שפט צדק ודין עני ואביון׃

10 Ein wackeres weib, wer mag es finden? Weit über Korallen geht ihr Wert.

אשת חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה׃

11 Auf sie vertraut ihres Gatten Herz, und an Gewinn fehlt es ihm nicht.

בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר׃

12 Sie tut ihm liebes und kein Leid ihr ganzes Leben lang.

גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה׃

13 Sie tut sich um nach Wolle und Flachs und schafft mit arbeitslustigen Händen.

דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה׃

14 Sie gleicht den Schiffen eines Kaufmanns; von ferne bringt sie ihre Nahrung herbei.

היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה׃

15 Sie steht auf, wenn's noch Nacht ist, und gibt Speise für ihr Haus und das bestimmte Teil für ihre Mägde.

ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה׃

16 Sie sinnt auf einen Acker und kauft ihn; von ihrer Hände Frucht pflanzt sie einen Weinberg.

זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע כרם׃

17 Sie gürtet mit Kraft ihre Lenden und macht ihre Arme rüstig.

חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרעותיה׃

18 Sie merkt, daß ihr Hantieren gedeiht; nicht erlischt des Nachts ihre Leuchte.

טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בליל נרה׃

19 Ihre Hände streckt sie nach dem Rocken aus, und ihre Finger ergreifen die Spindel.

ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך׃

20 Ihre Hand reckt sie dem Elenden hin und ihre Arme streckt sie nach dem Dürftigen aus,

כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון׃

21 Sie fürchtet nichts für ihr Haus vom Schnee, denn ihr ganzes Haus ist mit Scharlachwolle gekleidet.

לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבש שנים׃

22 Decken verfertigt sie sich; Byssus und Purpur ist ihr Gewand.

מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה׃

23 Angesehen ist ihr Gemahl in den Thoren, wenn er Sitzung hält mit den Vornehmen des Landes.

נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ׃

24 Ein feines Unterkleid fertigt sie an und verkauft's und einen Gürtel übergiebt sie dem Krämer.

סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני׃

25 Kraft und Hoheit ist ihr Gewand, und so lacht sie des künftigen Tags.

עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון׃

26 Ihren Mund thut sie mit Weisheit auf, und liebreiche Unterweisung ist auf ihrer Zunge.

פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה׃

27 Sie überwacht das Thun und Treiben ihres Hauses und Brot der Faulheit ißt sie nie.

צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל׃

28 Ihre Söhne treten auf und preisen sie glückselig, ihr Gemahl tritt auf und rühmt sie:

קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה׃

29 “Gar viele Frauen haben sich wacker erzeigt - du aber übertriffst sie alle!”

רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה׃

30 Lug ist die Anmut und ein vergänglicher Hauch die Schönheit: ein Weib, das Jahwe fürchtet, das soll man rühmen!

שקר החן והבל היפי אשה יראת יהוה היא תתהלל׃

31 Gebt ihr von der Frucht ihrer Hände, und in den Thoren müssen ihr Werke ihr Lob verkünden.

תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה׃