Job 29
1 Darauf fuhr Hiob also fort, seine Rede vorzutragen:
| ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃ |
2 O daß ich wäre wie in früheren Monden, wie in den Tagen da mich Gott beschützte;
| מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃ |
3 als seine Leuchte über meinem Haupte schien, und ich bei seinem Licht durch Dunkel wandelte,
| בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃ |
4 so, wie ich war in meines Sommers Tagen, als Gottes Freundschaft über meinem Zelte waltete,
| כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃ |
5 als der Allmächtige noch mit mir war, rings um mich meine Knaben;
| בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃ |
6 als ich meine Schritte in Dickmilch badete, und der Fels neben mir Bäche Öls ergoß;
| ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃ |
7 als ich zum Thore ging hinauf zur Stadt, auf dem freien Platze meinen Sitz aufschlug.
| בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃ |
8 Wenn mich die Knaben sahen, verbargen sie sich, und die Greise erhoben sich und blieben stehn;
| ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃ |
9 Häuptlinge hielten inne mit Reden und legten die Hand auf ihren Mund.
| שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃ |
10 Der Edlen Stimme verbarg sich, und ihre Zunge klebte an ihrem Gaumen.
| קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃ |
11 Denn wo ein Ohr nur hörte, da pries es mich selig, und wo ein Auge sah, da gab es mir Zeugnis.
| כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃ |
12 Denn ich rettete den Elenden, der um Hilfe schrie, und die Waise und den, der keinen Helfer hatte.
| כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃ |
13 Der Segen des Verlorenen kam über mich, und das Herz der Witwe macht ich jubeln.
| ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃ |
14 Gerechtigkeit zog ich an, und sie zog mich an, wie Talar und Turban zog ich an meine Rechtschaffenheit.
| צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃ |
15 Auge ward ich dem Blinden und Fuß war ich dem Lahmen.
| עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃ |
16 Ein Vater war ich den Armen und die Rechtssache des mir Unbekannten untersuchte ich;
| אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃ |
17 ich zerschmetterte dem Frevler die Kinnladen und warf ihm die Beute aus den Zähnen.
| ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃ |
18 So dachte ich denn: “Bei meinem Neste werde ich verscheiden und wie der Phönix meine Tage mehren.
| ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃ |
19 Meine Wurzel steht über dem Wasser offen, und der Tau übernachtet in meinen Zweigen.
| שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃ |
20 Meine Würde ist stets neu bei mir, und mein Bogen verjüngt sich in meiner Hand.”
| כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃ |
21 Mir hörten sie zu und warteten und lauschten schweigend meinem Rate.
| לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃ |
22 Wenn ich geredet, sprachen sie nicht mehr, und meine Rede troff auf sie herab.
| אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃ |
23 So warteten sie auf mich wie auf Regen und wie nach Spätregen sperrten sie den Mund auf.
| ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃ |
24 Ich lächelte ihnen zu, wenn sie verzagten, und das heitre Antlitz trübten sie mir nie.
| אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃ |
25 Gern wählte ich den Weg zu ihnen, saß da als Haupt und thronte wie ein König in der Heerschar, wie einer, der Trauernde tröstet.
| אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃ |
