Job 20

1 Zophar aus Naama antwortete und sprach:

ויען צפר הנעמתי ויאמר׃

2 Darum antworten mir meine Gedanken, und weil es in mir mächtig stürmt:

לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי׃

3 mich beschimpfende Rüge muß ich hören, und der Geist giebt mir Antwort aus meiner Einsicht.

מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני׃

4 Kennst du denn nicht die alte Wahrheit - so alt, als Menschen auf der Erde leben, -

הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ׃

5 daß der Gottlosen Jubel nicht lange währt, und des Ruchlosen Freude nur einen Augenblick?

כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי רגע׃

6 Oba auch sein hoher Mut sich bis zum Himmel erhebt, und sein Haupt bis an die Wolken reicht,

אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע׃

7 gleich seinem Kote schwindet er für immer; die ihn sahen, sprechen: Wo ist er?

כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו׃

8 Wie ein Traum verfliegt er spurlos und wird verscheucht wie ein Nachtgesicht.

כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה׃

9 Das Auge, das ihn geschaut, schaut ihn nicht wieder, und seine Stätte sieht ihn nimmermehr.

עין שזפתו ולא תוסיף ולא עוד תשורנו מקומו׃

10 Seine Kinder müssen die Armen begütigen, seine Hände das Gut herausgeben.

בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו׃

11 Ist auch sein Gebein voll Jugendkraft, sie muß sich mit ihm in die Erde betten.

עצמותיו מלאו עלומו ועמו על עפר תשכב׃

12 Wenn seinem Munde süß das Böse schmeckt, wenn er es unter seiner Zunge birgt,

אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו׃

13 es spart und nicht fahren lassen will und es inmitten seines Gaumens zurückhält:

יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו׃

14 seine Speise verwandelt sich in seinen Eingeweiden, - zu Natterngalle in seinem Inneren.

לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו׃

15 Hab und Gut verschlang er - er muß es ausspeien: aus seinem Bauche treibt es Gott.

חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל׃

16 Natterngift sog er ein, es tötet ihn der Viper Zunge.

ראש פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה׃

17 Nicht darf er sich der Bäche freun, der flutenden Ströme von Honig und Dickmilch.

אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה׃

18 Heraus giebt er das Erarbeitete, verschluckt es nicht, des eingetauschten Guts wird er nicht froh.

משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס׃

19 Denn er schlug Arme nieder, ließ sie liegen - ein Haus riß er an sich, aber er baut es nicht aus.

כי רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו׃

20 Denn er kannte keine Ruhe in seinem Bauche; doch mit dem, woran er hängt, entkommt er nicht.

כי לא ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט׃

21 Nichts entging seiner Gier, darum hat sein Gut keinen Bestand.

אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו׃

22 In der Fülle seines Überflusses wird ihm Angst, die ganze Gewalt des Elends kommt über ihn.

במלאות שפקו יצר לו כל יד עמל תבואנו׃

23 Dann geschieht's: um seinen Bauch zu füllen, entsendet er in ihn seines Zornes Glut und läßt auf ihn regnen in sein Gedärm hinein.

יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו׃

24 Flieht er vor der eisernen Rüstung, so durchbohrt ihn der eherne Bogen.

יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה׃

25 Er sieht, da kommt's aus dem Rücken, und der blitzende Stahl geht aus seiner Galle - über ihm lagern Schrecken!

שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים׃

26 Alles Unglück ist aufgespart seinen Schätzen, ein Feuer verzehrt ihn, das nicht angefacht ward; es weidet ab den Überrest in seinem Zelt.

כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו׃

27 Der Himmel deckt seine Schuld auf, und die Erde erhebt sich feindselig wider ihn.

יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו׃

28 Ins Elend geht seines Hauses Ertrag, zerrinnendes Wasser an seinem Zornestag.

יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו׃

29 Das ist das Los des gottlosen Menschen von seiten Gottes, und das Erbteil das ihm vom Höchsten beschieden ward!

זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל׃