Job 19

1 Hiob antwortete und sprach:

ויען איוב ויאמר׃

2 Wie lange wollt ihr mich kränken und mich mit Reden zermalmen?

עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃

3 Schon zehnmal nun beschimpftet ihr mich und schämt euch nicht, mich zu mißhandeln!

זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃

4 Und habe ich auch wirklich mich vergangen, so bleibt doch mein Fehltritt mir allein bewußt.

ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃

5 Wollt ihr euch wirklich über mich erheben, so bringt mir den Beweis für meine Schande!

אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃

6 Erkennet doch, daß Gott mich gebeugt und mich mit seinem Netz umzingelt hat.

דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃

7 Fürwahr, ich schreie “Gewalt!” und finde keine Erhörung; ich rufe um Hilfe, doch da giebt's kein Recht.

הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃

8 Meinen Weg hat er vermauert, daß ich nicht hinüber kann, und über meine Pfade breitet er Finsternis.

ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃

9 Meiner Ehre hat er mich entkleidet und mir die Krone vom Haupte genommen.

כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃

10 Er wirft mich nieder ringsum, daß ich dahinfahre, und reißt gleich einem Baume meine Hoffnung aus.

יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃

11 Er läßt seinen Zorn wider mich entbrennen und achtet mich seinen Feinden gleich.

ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃

12 Allzumal rücken seine Scharen heran, schütten ihren Weg wider mich auf und lagern sich rings um mein Zelt.

יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃

13 Meine Brüder hat er von mir entfernt, und meine Freunde sind mir ganz entfremdet.

אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃

14 Meine Verwandten bleiben aus, und meine Bekannten haben mich vergessen.

חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃

15 Die Genossen meines Hauses und meine Mägde achten mich für einen Fremden, zum Ausländer ward ich in ihren Augen.

גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃

16 Rufe ich meinen Sklaven, so antwortet er nicht, mit meinem Munde muß ich zu ihm flehen.

לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃

17 Mein Atem ist zuwider meinem Weibe, und mein Gestank meinen leiblichen Brüdern.

רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃

18 Selbst die Kleinen verachten mich; will ich aufstehn, verspotten sie mich.

גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃

19 Alle meine Vertrauten verabscheuen mich, und die ich liebte, haben sich gegen mich gekehrt.

תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃

20 An meiner Haut und meinem Fleisch klebt mein Gebein, und nur mit meiner Zähne Haut bin ich entronnen.

בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃

21 Erbarmt euch mein, erbarmt euch mein, ihr meine Freunde, denn Gottes Hand hat mich getroffen!

חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃

22 Warum verfolgt ihr mich wie Gott und werdet nicht satt, mich zu zerfleischen?

למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃

23 Ach, daß doch meine Worte aufgeschrieben, auf eine Tafel eingezeichnet würden,

מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃

24 mit Eisengriffel und Blei, für ewig in den Fels gehauen!

בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃

25 Ich aber weiß, daß mein Erlöser lebt, und als letzter wird er auf dem Staube sich erheben.

ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃

26 Und nachdem meine Haut also zerschlagen ist, und ledig meines Fleisches werde ich Gott schauen!

ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃

27 Ich werde ihn schauen mir zum Heil; ja, meine Augen sehen ihn, und nicht als Gegner: mein Herz verzehrt sich in meiner Brust!

אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃

28 Wenn ihr nun sagt: “Wie wollen wir ihn verfolgen!” und in mir sei der Sache Grund zu finden,

כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃

29 so fürchtet euch vor dem Schwert - denn das sind Schwertesverschuldungen! - damit ihr erkennet, daß es ein Gericht giebt.

גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃