Job 11
1 Dann antwortete Zophar aus Naama und sprach:
| ויען צפר הנעמתי ויאמר׃ |
2 Soll dem Wortschwalle keine Antwort werden, und der Maulheld Recht behalten?
| הרב דברים לא יענה ואם איש שפתים יצדק׃ |
3 Dein Geschwätz sollte Männer zum Schweigen bringen? und höhnen wolltest du, ohne daß dich jemand beschämt?
| בדיך מתים יחרישו ותלעג ואין מכלם׃ |
4 Sagtest du doch: Meine Lehre ist lauter, und rein war ich in deinen Augen!
| ותאמר זך לקחי ובר הייתי בעיניך׃ |
5 Aber wahrlich - wollte Gott nur reden und seine Lippen gegen dich aufthun
| ואולם מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך׃ |
6 und dir die verborgenen Tiefen der Weisheit offenbaren, daß sie von vielfältig wahrhaftem Bestande sind, - du würdest dann erkennen, daß Gott dir einen Teil von deiner Schuld noch übersieht!
| ויגד לך תעלמות חכמה כי כפלים לתושיה ודע כי ישה לך אלוה מעונך׃ |
7 Kannst du den tiefsten Grund in Gott erreichen oder bis zum äußersten Ende bei dem Allmächtigen hingelangen?
| החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא׃ |
| גבהי שמים מה תפעל עמקה משאול מה תדע׃ (Sheol h7585) |
9 Sie ist weiter als die Erde an Ausdehnung und breiter als das Meer.
| ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים׃ |
10 Wenn er einherfährt und verhaftet und die Gerichtsversammlung einberuft - wer will ihm wehren?
| אם יחלף ויסגיר ויקהיל ומי ישיבנו׃ |
11 Denn er kennt die Nichtswürdigen und schaut den Frevel, ohne sonderlich darauf zu achten.
| כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן׃ |
12 Und ein Hohlkopf wird gewitzigt, und ein Wildeselfüllen zum Menschen umgeboren.
| ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד׃ |
13 Wenn du dein Herz bereitest und deine Hände zu ihm ausbreitest -
| אם אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפך׃ |
14 klebt Frevel an deiner Hand, entferne ihn und laß in deinen Zelten kein Unrecht wohnen! -
| אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהליך עולה׃ |
15 ja, dann wirst du dein Antlitz frei von Fehl erheben, wirst fest dastehn und brauchst dich nicht zu fürchten.
| כי אז תשא פניך ממום והיית מצק ולא תירא׃ |
16 Ja, dann wirst du dein Ungemach vergessen; wie an verlaufenes Wasser wirst du daran denken.
| כי אתה עמל תשכח כמים עברו תזכר׃ |
17 Und heller als der Mittag geht das Leben auf; mag's dunkeln, wird es doch wie Morgen sein!
| ומצהרים יקום חלד תעפה כבקר תהיה׃ |
18 Du hegst Vertrauen, weil noch Hoffnung ist, und spähst du aus - du kannst dich sorglos niederlegen
| ובטחת כי יש תקוה וחפרת לבטח תשכב׃ |
19 und lagerst, ohne daß dich jemand schreckt, und viele werden sich um deine Gunst bemühn.
| ורבצת ואין מחריד וחלו פניך רבים׃ |
20 Jedoch der Frevler Augen schmachten hin; für sie ist jede Zuflucht verloren, und ihre Hoffnung ist - die Seele auszuhauchen!
| ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש׃ |
