2 Mose 1

1 So hießen die Söhne Israels, die nach Ägypten gekommen waren; mit Jakob waren sie gekommen, jeder nebst seiner Familie:

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו׃

2 Ruben, Simeon, Levi und Juda.

ראובן שמעון לוי ויהודה׃

3 Issachar, Sebulon und Benjamin.

יששכר זבולן ובנימן׃

4 Dan und Naphthali, Gad und Asser.

דן ונפתלי גד ואשר׃

5 Die Gesamtzahl der Nachkommen Jakobs aber betrug 70 Seelen; Joseph aber war schon in Ägypten.

ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף היה במצרים׃

6 Hierauf starb Joseph und alle seine Brüder, sowie jenes ganze Geschlecht.

וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא׃

7 Und die Israeliten waren fruchtbar und nahmen überhand und wurden viel und überaus zahlreich, so daß das Land von ihnen voll war.

ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם׃

8 Da trat ein neuer König in Ägypten auf, der Joseph nicht mehr gekannt hatte.

ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף׃

9 Der sprach zu seinen Unterthanen: Das Volk der Israeliten wird ja zahlreicher und mächtiger als wir.

ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו׃

10 Wohlan, wir wollen klug gegen es verfahren, sonst könnte es allzu zahlreich werden und sich, falls wir in einen Krieg verwickelt werden, auch noch zu unseren Feinden schlagen, uns bekämpfen und aus dem Lande wegziehn!

הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ׃

11 Da bestellten sie über es Fronvögte, um es zu drücken mit ihren Fronarbeiten, und es baute dem Pharao Vorratsstädte, Pithom und Ramses.

וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס׃

12 Je mehr sie es aber drückten, desto mehr nahm es zu und breitete sich aus, so daß sie vor den Israeliten Angst bekamen.

וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל׃

13 Da zwangen die Ägypter die Israeliten zu harter Sklavenarbeit

ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך׃

14 und verbitterten ihnen das Leben mit harter Arbeit in Lehm und Ziegeln und allerlei Feldarbeiten, lauter Arbeiten, die sie mit Zwang durch sie ausführen ließen.

וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל עבדה בשדה את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך׃

15 Der König von Ägypten aber befahl den Hebammen der Hebräer - die eine derselben hieß Sifra, die andere Pua:

ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה׃

16 Wenn ihr die Hebräerinnen entbindet, so sollt ihr auf den Gebärstuhl sehen: wenn es ein Knäblein ist, so sollt ihr es ums Leben bringen; wenn es aber ein Mädchen ist, so mag es am Leben bleiben.

ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אתו ואם בת היא וחיה׃

17 Die Hebammen jedoch waren gottesfürchtig und führten nicht aus, was der König von Ägypten ihnen geboten hatte, sondern ließen die Knäblein am Leben.

ותיראן המילדת את האלהים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים׃

18 Da ließ der König von Ägypten die Hebammen rufen und fragte sie: Warum handelt ihr so und laßt die Knäblein am Leben?

ויקרא מלך מצרים למילדת ויאמר להן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים׃

19 Die Hebammen antworteten dem Pharao: Ja, die Hebräerinnen sind nicht, wie die ägyptischen Weiber, sondern kräftig; ehe noch die Hebamme zu ihnen kommt, haben sie immer schon geboren.

ותאמרן המילדת אל פרעה כי לא כנשים המצרית העברית כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו׃

20 Gott aber ließ es den Hebammen gut ergehen, und das Volk wurde zahlreich und sehr stark.

וייטב אלהים למילדת וירב העם ויעצמו מאד׃

21 Und weil die Hebammen Gott fürchteten, verlieh er ihnen Kinderreichtum.

ויהי כי יראו המילדת את האלהים ויעש להם בתים׃

22 Hierauf befahl der Pharao allen seinen Unterthanen: Alle Knäblein, die den Hebräern geboren werden, sollt ihr in den Nil werfen; alle Mädchen aber mögt ihr am Leben lassen.

ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון׃