Sprueche 31

1 Die Worte an den König Lemuel, ein Spruch, den seine Mutter lehrte:

דברי למואל מלך-- משא אשר-יסרתו אמו

2 "Was soll ich dir, mein Sohn, was Lemuel, mein Erstgeborener, dir sagen? Nicht doch, du meines Leibes Sohn, nicht doch du Sohn, den durch Gelübde ich erworben!

מה-ברי ומה-בר-בטני ומה בר-נדרי

3 Nicht gib den Weibern deine Kraft, noch deine Liebe Königs Freundinnen!

אל-תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין

4 Nicht ziemt den Königen, o Lemuel, nicht ziemt den Königen der Weingenuß, so wenig, wie den Fürsten der des Bieres,

אל למלכים למואל--אל למלכים שתו-יין ולרוזנים או (אי) שכר

5 daß er nicht zeche und des Rechts vergäße und der Bedrückten Sache ändere.

פן-ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל-בני-עני

6 Dem Elenden gebt Bier und dem betrübten Herzen Wein!

תנו-שכר לאובד ויין למרי נפש

7 Er soll nur trinken und des Jammers so vergessen und seines Leids nicht mehr gedenken!

ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר-עוד

8 Tu deinen Mund für Stumme auf und für die Sache derer, die Vertretung nötig haben!

פתח-פיך לאלם אל-דין כל-בני חלוף

9 Tu deinen Mund auf als gerechter Herrscher, als Anwalt des Bedrängten und des Armen!"

פתח-פיך שפט-צדק ודין עני ואביון

10 Ah, wem ein wackres Weib zuteil geworden, dem geht sie über Perlenwert.

אשת-חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה

11 Bei ihrem Mann genießt sie Zutrauen, und an Gewinn fehlt es ihm nicht.

בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר

12 Charitin ist sie ihm; sie tut ihm nie ein Leid ihr ganzes Leben.

גמלתהו טוב ולא-רע-- כל ימי חייה

13 Die Arbeit nur ist ihre Lust; sie sieht sich um nach Wolle und nach Flachs.

דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה

14 Einem Kauffahrerschiff gleicht sie, von ferne schafft sie sich die Nahrung her.

היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה

15 Früh bricht sie in der Nacht den Schlaf, bereitet Speise ihrem Hausgesinde.

ותקם בעוד לילה--ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה

16 Gern hätte sie ein Feld; sie kauft es vom Ersparten sich und eines Weinbergs Pflanzung.

זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע (נטעה) כרם

17 Hat ihre Lenden fest gegürtet, und rüstig reget sie die Arme.

חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועתיה

18 Jetzt sieht sie, wie voran geht alles, und ihre Lampe bleibt des Nachts nicht ausgelöscht.

טעמה כי-טוב סחרה לא-יכבה בליל (בלילה) נרה

19 Kommt sie alsdann zum Stoff für's Spinnen, so fassen ihre Hände fest die Spindel.

ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך

20 Lädt Arme ein; dem Elenden gibt sie die Hand.

כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון

21 Mit Winterschnee nimmt für ihr Hausgesinde sie es auf; in doppelte Gewandung hüllet sie die Ihren.

לא-תירא לביתה משלג כי כל-ביתה לבש שנים

22 Näht Teppiche für sich aus Linnen und aus dem Purpur Kleider.

מרבדים עשתה-לה שש וארגמן לבושה

23 Obenan steht in den Schulen ihr Gemahl, wenn mit den Ältesten des Landes er zusaminensitzt.

נודע בשערים בעלה בשבתו עם-זקני-ארץ

24 Phöniziens Händlern gibt sie Gürtel; ein feines Unterkleid hat sie gefertigt und verkauft es.

סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני

25 Reich, prächtig ist ihr Kleid, und so lacht sie des künftigen Tages.

עז-והדר לבושה ותשחק ליום אחרון

26 Sie spricht, und lautere Wahrheit ist's, und was sie redet, ist nur liebevolle Lehre.

פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על-לשונה

27 Tatkräftig überwacht sie ihres Hauses Ordnung, und Brot der Faulheit läßt sie nicht genießen.

צופיה הילכות (הליכות) ביתה ולחם עצלות לא תאכל

28 Und wo sich ihre Kinder zeigen, preist man sie und rühmt sie, wo ihr Gatte:

קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה

29 "Viel Frauen haben wacker sich gezeigt; du aber übertriffst sie alle.

רבות בנות עשו חיל ואת עלית על-כלנה

30 Wie schwinden Anmut hin und Schönheit! Ein Weib, das Furcht hat vor dem Herrn, das soll man rühmen!

שקר החן והבל היפי אשה יראת-יהוה היא תתהלל

31 Zollt ihr, was ihr gebührt! Selbst in den Toren künden ihre Werke ihren Ruhm."

תנו-לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה