Prediger 1
1 Die Worte des Davidsohnes Kohelet, des Königs von Jerusalem, lauten:
| דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם׃ |
2 "Eitel, Eitelkeit", so spricht Kohelet, "Eitel, Eitelkeit, 's ist alles eitel."
| הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל׃ |
3 Was hat der Mensch von seiner Mühe all, mit der er unter dieser Sonne regsam ist; ,
| מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש׃ |
4 Geschlechter gehn, Geschlechter kommen; doch ewig bleibt die Erde stehen.
| דור הלך ודור בא והארץ לעולם עמדת׃ |
5 Aufgeht die Sonne, untergeht die Sonne, sie keucht nach ihrem Ort und geht doch wieder auf.
| וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם׃ |
6 Der Wind weht nach dem Süden und kreist zum Norden; er geht im Kreis, und nur zu seinem Kreislauf kehrt der Wind zurück.
| הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סבב הולך הרוח ועל סביבתיו שב הרוח׃ |
7 Die Ströme ziehen all zum Meere; doch wird das Meer nicht voll. Zur Stätte, wo der Ströme Quelle, kehren sie zu neuem Laufe.
| כל הנחלים הלכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת׃ |
8 Die Worte all versagen; kein Mensch kann es erklären; kein Auge völlig übersehen, kein Ohr erschöpfend es vernehmen.
| כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמע׃ |
9 Was einst gewesen, das ist jetzt, und was geschehen, das geschieht. Nichts Neues gibt es unter dieser Sonne.
| מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש׃ |
10 Ist etwas da, wovon man sagen kann: "Sieh, dies ist neu!"? Es war schon längst zu einer Zeit, die vor uns liegt.
| יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו׃ |
11 Von den Verflossenen weiß man nichts; doch auch der Künftigen gedenken die nicht mehr, die später kommen.
| אין זכרון לראשנים וגם לאחרנים שיהיו לא יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרנה׃ |
12 Ich, Kohelet, war zu Jerusalem ein König über Israel.
| אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלם׃ |
13 Ich war bedacht, zu forschen, zu ergründen an der Weisheit Hand, was unterm Himmel sich vollzieht. Ein leidig Ding, was Gott den Menschenkindern zugeteilt zu ihrer Plage.
| ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמים הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃ |
14 Ich sah, was unter dieser Sonne je geschehen. Sieh, alles war nur eitel und Geistesspiel,
| ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח׃ |
15 nur Krummes, das man nie gerade macht, nur Mangelhaftes, das man nicht berechnen kann.
| מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות׃ |
16 Ich sagte mir: "Fürwahr, ich wurde groß und wuchs an Weisheit über alle, die vor mir zu Jerusalem geherrscht. Viel Weisheit und viel Wissen sah mein Geist."
| דברתי אני עם לבי לאמר אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני על ירושלם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת׃ |
17 Doch als ich meinen Sinn darauf gelenkt, herauszubringen, was es um die Weisheit und um Wissen sei, um Torheit und um Tollheit, da kam ich zu der Einsicht: Auch das ist selbst ein Hirngespinst.
| ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח׃ |
18 Denn wo viel Weisheit, ist viel Ärger. Wer Wissen mehrt, der mehrt auch Leid.
| כי ברב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב׃ |
