Psalm 109

1 Dem Sangmeister. Ein Psalm Davids. / Gott, dem mein Loblied gilt, schweige doch nicht!

למנצח לדוד מזמור אלהי תהלתי אל תחרש׃

2 Denn der Frevler und Lügner Mund / Hat sich wider mich aufgetan, / Zu mir geredet mit falscher Zunge.

כי פי רשע ופי מרמה עלי פתחו דברו אתי לשון שקר׃

3 Mich haben Worte des Hasses umschwirrt / Und grundlos gegen mich Krieg geführt:

ודברי שנאה סבבוני וילחמוני חנם׃

4 Mit Feindschaft lohnten sie meine Liebe — / Doch ich habe stets für sie gebetet.

תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה׃

5 Sie haben mir Böses für Gutes erwiesen / Und für meine Liebe Haß.

וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי׃

6 Bestell einen Frevler wider ihn, / Ein Verkläger steh ihm zur Rechten!

הפקד עליו רשע ושטן יעמד על ימינו׃

7 Kommt er vor Gericht, so werd er als schuldig verurteilt, / Sein Gebet sogar — es werde zur Sünde!

בהשפטו יצא רשע ותפלתו תהיה לחטאה׃

8 Seiner Tage sollen nur wenig sein, / Sein Amt soll ein andrer empfangen.

יהיו ימיו מעטים פקדתו יקח אחר׃

9 Seine Kinder sollen Waisen werden / Und sein Weib eine Witwe.

יהיו בניו יתומים ואשתו אלמנה׃

10 Seine Kinder sollen als Bettler unstet wandern, / (Brot) suchen fern von den Trümmern (des Vaterhauses).

ונוע ינועו בניו ושאלו ודרשו מחרבותיהם׃

11 Sein Gläubiger lege auf seinen Besitz Beschlag, / Und Fremde sollen ihm seine Habe rauben.

ינקש נושה לכל אשר לו ויבזו זרים יגיעו׃

12 Nicht einer bewahre ihm Liebe, / Niemand erbarme sich seiner Waisen!

אל יהי לו משך חסד ואל יהי חונן ליתומיו׃

13 Sein Nachwuchs sei zum Vertilgen bestimmt, / Schon im andern Geschlecht erlösche sein Name!

יהי אחריתו להכרית בדור אחר ימח שמם׃

14 Seiner Väter Schuld möge Jahwe gedenken, / Ungetilgt bleibe seiner Mutter Sünde!

יזכר עון אבתיו אל יהוה וחטאת אמו אל תמח׃

15 Sondern immer seien sie Jahwe vor Augen; / Der tilg ihr Gedächtnis aus dem Lande,

יהיו נגד יהוה תמיד ויכרת מארץ זכרם׃

16 Weil er nicht gedachte, Erbarmen zu üben, / Sondern den verfolgte, der elend und arm, / Ja den Verzagten zu morden suchte.

יען אשר לא זכר עשות חסד וירדף איש עני ואביון ונכאה לבב למותת׃

17 So hat er den Fluch geliebt: der treffe ihn nun! / Den Segen begehrte er nicht: der bleibe ihm fern!

ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו׃

18 Drum zog er den Fluch an wie sein Kleid: / Der dringe nun wie ein Wasser in ihn / Und gehe wie Öl in seine Gebeine!

וילבש קללה כמדו ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו׃

19 Wie ein Kleid sei er ihm, in das er sich hüllt, / Wie ein Gurt, mit dem er sich ständig gürtet.

תהי לו כבגד יעטה ולמזח תמיד יחגרה׃

20 So lohne Jahwe meinen Verklägern / Und denen, die Böses wider mich reden.

זאת פעלת שטני מאת יהוה והדברים רע על נפשי׃

21 Du aber, Jahwe Adonái, / Wirke mit mir um deines Namens willen! / Rette du mich, weil deine Huld so herrlich ist!

ואתה יהוה אדני עשה אתי למען שמך כי טוב חסדך הצילני׃

22 Denn ich bin elend und arm, / Und mein Herz ist in mir verwundet.

כי עני ואביון אנכי ולבי חלל בקרבי׃

23 Wie ein Schatten, wenn er sich dehnt, so bin ich vergangen, / Gleich Heuschrecken bin ich hinweggescheucht.

כצל כנטותו נהלכתי ננערתי כארבה׃

24 Meine Knie schlottern vom Fasten, / Mein Fleisch ist verfallen und mager.

ברכי כשלו מצום ובשרי כחש משמן׃

25 Den Leuten bin ich zum Hohn geworden, / Sie schütteln den Kopf, sooft sie mich sehn.

ואני הייתי חרפה להם יראוני יניעון ראשם׃

26 Hilf du mir, Jahwe, mein Gott, / Rette du mich nach deiner Huld!

עזרני יהוה אלהי הושיעני כחסדך׃

27 Dann werden die Leute erkennen, daß dies deine Hand, / Daß du, o Jahwe, es hast getan.

וידעו כי ידך זאת אתה יהוה עשיתה׃

28 Fluchen sie, so wollest du segnen. / Erheben sie sich, so laß sie zuschanden werden, / Während dein Knecht sich freuen darf.

יקללו המה ואתה תברך קמו ויבשו ועבדך ישמח׃

29 Laß meine Verkläger sich kleiden in Schmach / Und Schande anziehn wie ein Gewand!

ילבשו שוטני כלמה ויעטו כמעיל בשתם׃

30 Ich will Jahwe laut danken mit meinem Munde, / Inmitten vieler ihn loben.

אודה יהוה מאד בפי ובתוך רבים אהללנו׃

31 Denn er tritt dem Armen zur Rechten, / Um ihn zu retten vor denen, / Die ihn verurteilen wollen.

כי יעמד לימין אביון להושיע משפטי נפשו׃