Genesis 8
1 God remembered Noah, all the animals, and all the livestock that were with him in the ship; and God made a wind to pass over the earth. The waters subsided.
| ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים׃ |
2 The deep’s fountains and the sky’s windows were also stopped, and the rain from the sky was restrained.
| ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים׃ |
3 The waters continually receded from the earth. After the end of one hundred fifty days the waters receded.
| וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום׃ |
4 The ship rested in the seventh month, on the seventeenth day of the month, on Ararat’s mountains.
| ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט׃ |
5 The waters receded continually until the tenth month. In the tenth month, on the first day of the month, the tops of the mountains were visible.
| והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים׃ |
6 At the end of forty days, Noah opened the window of the ship which he had made,
| ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה׃ |
7 and he sent out a raven. It went back and forth, until the waters were dried up from the earth.
| וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ׃ |
8 He himself sent out a dove to see if the waters were abated from the surface of the ground,
| וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃ |
9 but the dove found no place to rest her foot, and she returned into the ship to him, for the waters were on the surface of the whole earth. He put out his hand, and took her, and brought her to him into the ship.
| ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה׃ |
10 He waited yet another seven days; and again he sent the dove out of the ship.
| ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה׃ |
11 The dove came back to him at evening and, behold, in her mouth was a freshly plucked olive leaf. So Noah knew that the waters were abated from the earth.
| ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ׃ |
12 He waited yet another seven days, and sent out the dove; and she didn’t return to him any more.
| וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד׃ |
13 In the six hundred first year, in the first month, the first day of the month, the waters were dried up from the earth. Noah removed the covering of the ship, and looked. He saw that the surface of the ground was dry.
| ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃ |
14 In the second month, on the twenty-seventh day of the month, the earth was dry.
| ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃ |
15 God spoke to Noah, saying,
| וידבר אלהים אל נח לאמר׃ |
16 “Go out of the ship, you, your wife, your sons, and your sons’ wives with you.
| צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך׃ |
17 Bring out with you every living thing that is with you of all flesh, including birds, livestock, and every creeping thing that creeps on the earth, that they may breed abundantly in the earth, and be fruitful, and multiply on the earth.”
| כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ׃ |
18 Noah went out, with his sons, his wife, and his sons’ wives with him.
| ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו׃ |
19 Every animal, every creeping thing, and every bird, whatever moves on the earth, after their families, went out of the ship.
| כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה׃ |
20 Noah built an altar to the LORD, and took of every clean animal, and of every clean bird, and offered burnt offerings on the altar.
| ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח׃ |
21 The LORD smelled the pleasant aroma. The LORD said in his heart, “I will not again curse the ground any more for man’s sake because the imagination of man’s heart is evil from his youth. I will never again strike every living thing, as I have done.
| וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי׃ |
22 While the earth remains, seed time and harvest, and cold and heat, and summer and winter, and day and night will not cease.”
| עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃ |
A Dove is Sent Forth from the Ark
