Hebrews 6
1 Therefore leaving the teaching of the first principles of Messiah, let’s press on to perfection—not laying again a foundation of repentance from dead works, of faith towards God,
| על כן בעזב כעת ראשית דבר המשיח נעבר אל השלמות ולא נשוב לשית יסודי התשובה ממעשי מות והאמונה באלהים׃ |
2 of the teaching of immersions, of laying on of hands, of resurrection of the dead, and of eternal judgement. (aiōnios g166)
| ותורת הטבילות וסמיכת ידים ותחית המתים והדין הנצחי׃ (aiōnios g166) |
3 This will we do, if God permits.
| ואת זאת נעשה אם יתן האל׃ |
4 For concerning those who were once enlightened and tasted of the heavenly gift, and were made partakers of the Holy Spirit,
| כי אלה אשר נגה עליהם האור וטעמו ממתנת השמים ונתן להם חלקם ברוח הקדש׃ |
| וטעמו את דבר אלהים הטוב וכחות העולם הבא וימעלו מעל׃ (aiōn g165) |
6 and then fell away, it is impossible to renew them again to repentance; seeing they crucify the Son of God for themselves again, and put him to open shame.
| נמנעו מהתחדש עוד לתשובה כי צלבו להם מחדש את בן האלהים ויתנוהו למשל׃ |
7 For the land which has drunk the rain that comes often on it and produces a crop suitable for them for whose sake it is also tilled, receives blessing from God;
| כי האדמה השותה את הגשם הירד עליה למכביר ומוציאה עשב טוב לעבדיה תשא ברכה מאת האלהים׃ |
8 but if it bears thorns and thistles, it is rejected and near being cursed, whose end is to be burnt.
| ואשר תוציא קוץ ודרדר נמאסה היא וקרובה למארה וסופה להשרף׃ |
9 But, beloved, we are persuaded of better things for you, and things that accompany salvation, even though we speak like this.
| אמנם ידידי מבטחים אנחנו בכם טבות מאלה וקרבות לישועה אף כי דברנו כזאת׃ |
10 For God is not unrighteous, so as to forget your work and the labour of love which you showed towards his name, in that you served the holy ones, and still do serve them.
| כי האלהים לא יעות צדק לשכח את מעשיכם ואת עמל אהבתכם אשר הראיתם לשמו ששרתם ועודכם משרתים את הקדשים׃ |
11 We desire that each one of you may show the same diligence to the fullness of hope even to the end,
| אבל חפצנו שכל אחד מכם גם ישקד שקוד להחזיק בשלמות התקוה עד הקץ׃ |
12 that you won’t be sluggish, but imitators of those who through faith and perseverance inherited the promises.
| שלא תעצלו כי אם תלכו בעקבות היורשים באמונה וארך רוח את ההבטחות׃ |
13 For when God made a promise to Abraham, since he could swear by no one greater, he swore by himself,
| כי בהבטיח אלהים את אברהם נשבע בנפשו יען אשר אין גדול ממנו להשבע בו׃ |
14 saying, “Surely blessing I will bless you, and multiplying I will multiply you.”
| ויאמר כי ברך אברכך והרבה ארבה אותך׃ |
15 Thus, having patiently endured, he obtained the promise.
| ויהי בהאריך נפשו השיג את ההבטחה׃ |
16 For men indeed swear by a greater one, and in every dispute of theirs the oath is final for confirmation.
| בני האדם ישבעו בגדול מהם והשבועה להם קץ כל ערעור לקיום הדבר׃ |
17 In this way God, being determined to show more abundantly to the heirs of the promise the immutability of his counsel, interposed with an oath,
| על כן כאשר רצה האלהים להראות ביותר את ירשי ההבטחה כי לא תשתנה עצתו ערב אתה בשבועה׃ |
18 that by two immutable things, in which it is impossible for God to lie, we may have a strong encouragement, who have fled for refuge to take hold of the hope set before us.
| למען על פי שני דברים בלתי משתנים אשר חלילה לאלהים לשקר בם יהיה לנו אשר נסנו עליו זרוז גדול לאחז בתקוה הנתונה לפנינו׃ |
19 This hope we have as an anchor of the soul, a hope both sure and steadfast and entering into that which is within the veil,
| אשר היא לנפשנו לעוגין נכון וחזק ומגיע אל מבית לפרכת׃ |
