Acts 26
1 Agrippa said to Paul, “You may speak for yourself.” Then Paul stretched out his hand, and made his defense.
| ויאמר אגרפס אל פולוס נתן לך לדבר בעד נפשך אז יצטדק פולוס ויושט את ידו ויאמר׃ |
2 “I think myself happy, King Agrippa, that I am to make my defense before you today concerning all the things that I am accused by the Jews,
| מאשר אני את נפשי המלך אגרפס כי לפניך אצטדק היום על כל אשר שטנים אתי היהודים׃ |
3 especially because you are expert in all customs and questions which are among the Jews. Therefore I beg you to hear me patiently.
| כי אתה ידע היטב כל המנהגים והשאלות אשר בין היהודים ועל כן אשאלה מאתך לשמע אתי כארך רוחך׃ |
4 “Indeed, all the Jews know my way of life from my youth up, which was from the beginning among my own nation and at Jerusalem;
| הנה את דרכי מנעורי אשר התהלכתי בה מאז בתוך עמי ובירושלים ידעים אותה כל היהודים׃ |
5 having known me from the first, if they are willing to testify, that after the strictest sect of our religion I lived a Pharisee.
| כי מימים ראשונים ידעוני אם ירצו להעיד כי כפרוש התנהגתי על פי הכת המקפדת ביותר בעבודתנו׃ |
6 Now I stand here to be judged for the hope of the promise made by God to our fathers,
| ועתה אני עמד להשפט על תקות ההבטחה אשר הבטיחה האלהים את אבותינו׃ |
7 which our twelve tribes, earnestly serving night and day, hope to attain. Concerning this hope I am accused by the Jews, King Agrippa!
| ואשר שנים עשר שבטינו מיחלים להגיע לה בעבדם את יהוה תמיד יומם ולילה על דבר התקוה הזאת אגרפס המלך שטנים אותי היהודים׃ |
8 Why is it judged incredible with you if God does raise the dead?
| מדוע יפלא בעיניכם כי האלהים יחיה מתים׃ |
9 “I myself most certainly thought that I ought to do many things contrary to the name of Jesus of Nazareth.
| הן לפנים אני חשבתי צדקה לצרר את שם ישוע הנצרי עד מאד׃ |
10 I also did this in Jerusalem. I both shut up many of the saints in prisons, having received authority from the chief priests; and when they were put to death I gave my vote against them.
| כאשר עשיתי בירושלים וגם קדושים רבים אני הסגרתי לבתי כלאים ברשיון אשר קבלתי מאת הכהנים הגדולים וכשנהרגו הסכמתי׃ |
11 Punishing them often in all the synagogues, I tried to make them blaspheme. Being exceedingly enraged against them, I persecuted them even to foreign cities.
| ובכל בתי הכנסיות יסרתי אתם פעמים רבות ואנסתים לגדף ואתהוללה בם עד מאד וארדפם עד לערים אשר חוצה לארץ׃ |
12 “Whereupon as I traveled to Damascus with the authority and commission from the chief priests,
| ויהי בלכתי על זאת לדמשק ברשיון הכהנים הגדולים ובמצותם׃ |
13 at noon, O king, I saw on the way a light from the sky, brighter than the sun, shining around me and those who traveled with me.
| והנה אדני המלך בצהרים בדרך ראיתי אור צח מזהר השמש אשר משמים נגה עלי מסביב ועל ההלכים אתי׃ |
14 When we had all fallen to the earth, I heard a voice saying to me in the Hebrew language, ‘Saul, Saul, why are you persecuting me? It is hard for you to kick against the goads.’
| ונפל כלנו ארצה ואשמע קול מדבר אלי בלשון עברית לאמר שאול שאול למה תרדפני קשה לך לבעט בדרבנות׃ |
15 “I said, ‘Who are you, Lord?’ “He said, ‘I am Jesus, whom you are persecuting.
| ואמר מי אתה אדני ויאמר אנכי ישוע אשר אתה רדף׃ |
16 But arise, and stand on your feet, for I have appeared to you for this purpose: to appoint you a servant and a witness both of the things which you have seen and of the things which I will reveal to you;
| אבל קום ועמד על רגליך כי לבעבור זאת נראיתי אליך לבחר בך למשרת ולעד על אשר ראית ועל אשר אראך׃ |
17 delivering you from the people and from the Gentiles, to whom I send you,
| בהצילי אותך מן העם ומן הגוים אשר אשלחך עתה אליהם׃ |
18 to open their eyes, that they may turn from darkness to light and from the power of Satan to God, that they may receive remission of sins and an inheritance among those who are sanctified by faith in me.’
| לפקח את עיניהם למען ישובו מחשך לאור ומיד השטן אל האלהים וימצאו באמונתם בי את סליחת החטאים ואת הנחלה בתוך המקדשים׃ |
19 “Therefore, King Agrippa, I was not disobedient to the heavenly vision,
| על כן המלך אגרפס לא המריתי את המראה אשר ראיתי מן השמים׃ |
20 but declared first to them of Damascus, at Jerusalem, and throughout all the country of Judea, and also to the Gentiles, that they should repent and turn to God, doing works worthy of repentance.
| כי אם קראתי ראשונה לישבי דמשק וירושלים ובכל ארץ יהודה וגם לגוים כי ינחמו וישובו אל האלהים ויעשו מעשים ראוים לתשובה׃ |
21 For this reason the Jews seized me in the temple and tried to kill me.
| ובגלל הדבר הזה תפשו אתי היהודים במקדש ויבקשו להמיתני׃ |
22 Having therefore obtained the help that is from God, I stand to this day testifying both to small and great, saying nothing but what the prophets and Moses said would happen,
| והאלהים היה בעזרי ועד היום הזה עמד אני ומעיד לפני קטן וגדול ואינני מדבר דבר זולתי אשר דברו הנביאים ומשה כי עתידות הנה להיות׃ |
23 how the Christ must suffer, and how, by the resurrection of the dead, he would be first to proclaim light both to these people and to the Gentiles.”
| כי המשיח מענה הוא וכי ראשון הוא לקמים מן המתים להפיץ אור בעם ובגוים׃ |
24 As he thus made his defense, Festus said with a loud voice, “Paul, you are crazy! Your great learning is driving you insane!”
| ויהי הוא מצטדק כזאת ויען פסטוס בקול גדול לאמר הנך משתגע פולוס רב הלמוד הביאך לידי שגעון׃ |
25 But he said, “I am not crazy, most excellent Festus, but boldly declare words of truth and reasonableness.
| ויאמר פולוס אינני משגע פסטוס האדיר כי אם דברי אמת וטעם אביע׃ |
26 For the king knows of these things, to whom also I speak freely. For I am persuaded that none of these things is hidden from him, for this has not been done in a corner.
| כי המלך יודע את אלה ועל זאת גם בבטחון אני מדבר אליו יען אשר לא אאמין כי נעלם ממנו דבר מן הדברים האלה כי לא בקרן זוית נעשתה זאת׃ |
27 King Agrippa, do you believe the prophets? I know that you believe.”
| המלך אגרפס המאמין אתה בנביאים ידעתי כי מאמין אתה׃ |
28 Agrippa said to Paul, “With a little persuasion are you trying to make me a Christian?”
| ויאמר אגרפס אל פולוס עוד מעט ופתיתני להיות נצרי׃ |
29 Paul said, “I pray to God, that whether with little or with much, not only you, but also all that hear me today, might become such as I am, except for these bonds.”
| ויאמר פולוס אבקשה מאלהים אשר אם במעט ואם בהרבה לא אתה לבדך כי גם כל השמעים אותי יהיו כמוני זולתי המוסרות האלה׃ |
30 The king rose up with the governor and Bernice, and those who sat with them.
| ויהי בדברו הדבר הזה ויקם המלך וההגמון וברניקה והישבים אתם׃ |
31 When they had withdrawn, they spoke to one another, saying, “This man does nothing worthy of death or of bonds.”
| ויסורו החדרה וידברו איש אל רעהו לאמר האיש הזה לא עשה דבר אשר יהיה עליו חיב מיתה או מוסרות׃ |
32 Agrippa said to Festus, “This man might have been set free if he had not appealed to Caesar.”
| ויאמר אגרפס אל פסטוס האיש הזה יוכל להפטר לולא קרא את הקיסר לדינו׃ |
