Luke 5
1 And it came to pass, that as the people pressed upon him to hear the word of God, he stood by the lake of Gennesaret.
| ויהי כאשר נדחק המון העם לשמע את דבר האלהים והוא עמד על יד ים גניסר׃ |
2 And saw two boats standing by the lake: but the fishermen had gone out of them, and were washing [their] nets.
| וירא שתי אניות עמדות על יד הים והדיגים יצאו מהן וידיחו את המכמרות׃ |
3 And he entered into one of the boats, which was Simon's, and prayed him that he would thrust out a little from the land. And he sat down, and taught the people out of the boat.
| וירד אל אחת מן האניות אשר היא לשמעון ויבקש ממנו להוליכו מעט מן היבשה אל הים וישב וילמד את העם מתוך האניה׃ |
4 Now when he had left speaking, he said to Simon, Lanch out into the deep, and let down your nets for a draught.
| ויכל לדבר ויאמר אל שמעון הוליכה אל עמק הים והורידו את מכמרותיכם לצוד׃ |
5 And Simon answering said to him, Master, we have toiled all the night, and have taken nothing; nevertheless, at thy word I will let down the net.
| ויען שמעון ויאמר אליו מורה כל הלילה יגענו ולא לכדנו מאומה אך על פי דברך אוריד את המכמרת׃ |
6 And when they had done this, they inclosed a great multitude of fishes: and their net broke.
| ויעשו כן וילכדו דגים הרבה מאד ותקרע מכמרתם׃ |
7 And they beckoned to [their] partners, who were in the other boat, that they should come and help them. And they came, and filled both the boats, so that they began to sink.
| ויניפו יד אל חבריהם אשר באמיה השנית לבוא אליהם ולעזרם ויבאו וימלאו את שתי האניות עד כי שקעו׃ |
8 When Simon Peter saw [it], he fell down at Jesus' knees, saying, Depart from me; for I am a sinful man, O Lord.
| ויהי כראות שמעון פטרוס את זאת ויפל לברכי ישוע ויאמר אדני צא נא מעמי כי איש חוטא אנכי׃ |
9 For he was astonished, and all that were with him, at the draught of the fishes which they had taken:
| כי שמה החזיקה אותו ואת כל אשר אתו על ציד הדגים אשר צדו׃ |
10 And so [was] also James and John the sons of Zebedee, who were partners with Simon. And Jesus said to Simon, Fear not: from henceforth thou shalt catch men.
| וכן גם את יעקב ואת יוחנן בני זבדי אשר התחברו עם שמעון ויאמר ישוע אל שמעון אל תירא מעתה צוד תצוד אנשים׃ |
11 And when they had brought their boats to land, they forsook all, and followed him.
| ויוליכו את האניות אל היבשה ויעזבו את הכל וילכו אחריו׃ |
12 And it came to pass, when he was in a certain city, behold, a man full of leprosy: who seeing Jesus, fell on [his] face, and besought him, saying, Lord, if thou wilt, thou canst make me clean.
| ויהי בהיותו באחת הערים והנה איש מלא צרעת וירא את ישוע ויפל על פניו ויתחנן אליו לאמר אדני אם תחפץ תוכל לטהרני׃ |
13 And he put forth [his] hand, and touched him, saying, I will: Be thou clean. And immediately the leprosy departed from him.
| וישלח את ידו ויגע בו ויאמר חפץ אנכי טהר ופתאם סרה ממנו הצרעת׃ |
14 And he charged him to tell no man: but go, and show thyself to the priest, and offer for thy cleansing, according as Moses commanded for a testimony to them.
| ויעד בו לבלתי ספר לאיש כי אם לך והראה אל הכהן והקרב קרבן על טהרתך כאשר צוה משה לעדות להם׃ |
15 But so much the more a fame of him went abroad: and great multitudes came together to hear and to be healed by him of their infirmities.
| ושמעו הולך הלוך וגדל ויקבצו עם רב לשמוע ולהרפא בידו מתחלואיהם׃ |
16 And he withdrew himself into the wilderness, and prayed.
| והוא סר אל המדברות ויתפלל׃ |
17 And it came to pass on a certain day, as he was teaching, that there were Pharisees and doctors of the law sitting by, who had come out of every town of Galilee, and Judea, and Jerusalem: and the power of the Lord was [present] to heal them.
| ויהי באחד הימים והוא מלמד וישבו שם פרושים ומורי התורה אשר באו מכל כפרי הגליל ומיהודה וירושלים וגבורת יהוה היתה בו לרפוא׃ |
18 And behold, men brought in a bed a man who was taken with the palsy: and they sought [means] to bring him in, and to lay [him] before him.
| והנה אנשים נושאים איש במטה והוא נכה אברים ויבקשו להביאו הביתה ולשום לפניו׃ |
19 And when they could not find by what [way] they might bring him in, because of the multitude, they went upon the house-top, and let him down through the tiling with [his] couch, into the midst before Jesus.
| ולא מצאו דרך להכניסו מרב העם ויעלו הגגה ויורידהו ואת ערשו בין הרעפים לתוך הבית לפני ישוע׃ |
20 And when he saw their faith, he said to him, Man, thy sins are forgiven thee.
| וירא את אמונתם ויאמר אליו בן אדם נסלחו לך חטאתיך׃ |
21 And the scribes and the Pharisees began to reason, saying, Who is this who speaketh blasphemies? Who can forgive sins but God alone?
| ויחלו הסופרים והפרושים לחשב מחשבות לאמר מי הוא זה המדבר גדופים מי יוכל לסלח חטאים מבלעדי האלהים לבדו׃ |
22 But when Jesus perceived their thoughts, he answering, said to them, What reason ye in your hearts?
| וידע ישוע את מחשבותם ויען ויאמר אליהם מה אתם חשבים בלבבכם׃ |
23 Which is easier, to say, Thy sins are forgiven thee; or to say, Rise and walk?
| מה הוא הנקל האמר נסלחו לך חטאתיך אם אמר קום והתהלך׃ |
24 But that ye may know that the Son of man hath power upon earth to forgive sins, He said to the sick with the palsy, I say to thee, Arise, and take up thy couch, and go into thy house.
| אך למען תדעון כי בן האדם יש לו השלטן בארץ לסלח חטאים ויאמר אל נכה האברים אמר אני אליך קום ושא את ערשך ולך לך אל ביתך׃ |
25 And immediately he arose before them, and took up that on which he lay, and departed to his own house, glorifying God.
| וימהר ויקם לעיניהם וישא את משכבו וילך לו אל ביתו מהלל את האלהים וישא את משכבו וילך לו אל ביתו מהלל את האלהים׃ |
26 And they were all amazed, and they glorified God, and were filled with fear, saying, We have seen strange things to-day.
| ושמה החזיקה את כלם ויברכו את האלהים וימלאו יראה ויאמרו כי נפלאות ראינו היום׃ |
27 And after these things he went forth, and saw a publican named Levi, sitting at the receipt of custom: and he said to him, Follow me.
| ויהי אחרי כן ויצא וירא מוכס ושמו לוי יושב בבית המכס ויאמר אליו לכה אחרי׃ |
28 And he left all, arose, and followed him.
| ויעזב את הכל ויקם וילך אחריו׃ |
29 And Levi made him a great feast in his own house; and there was a great company of publicans, and of others that sat down with them.
| ויעש לו לוי משתה גדול בביתו ועם רב של מוכסים ואנשים אחרים היו מסבים עמהם׃ |
30 But their scribes and Pharisees murmured against his disciples, saying, Why do ye eat and drink with publicans and sinners?
| וילונו הסופרים אשר בהם והפרושים על תלמידיו ויאמרו למה אתם אכלים אליהם הבריאים אינם צריכים לרפא כי אם החלים׃ |
31 And Jesus answering, said to them, They that are well need not a physician; but they that are sick.
32 I came not to call the righteous, but sinners to repentance.
| לא באתי לקרוא הצדיקים כי אם החטאים לתשובה׃ |
33 And they said to him, Why do the disciples of John fast often, and make prayers, and likewise [the disciples] of the Pharisees; but thine eat and drink?
| ויאמרו אליו הן תלמידי יוחנן צמים הרבה ואמרים תחנות וגם תלמידי הפרושים עשים כן ותלמידיך אכלים ושתים׃ |
34 And he said to them, Can ye make the children of the bride-chamber fast, while the bridegroom is with them?
| ויאמר אליהם התוכלו אנס בני החפה לצום והחתן עוד עמהם׃ |
35 But the days will come, when the bridegroom shall be taken from them, and then they will fast in those days.
| ואולם ימים באים ולקח מאתם החתן אז יצומו בימים ההמה׃ |
36 And he spoke also a parable to them: No man putteth a piece of a new garment upon an old: if otherwise, then both the new maketh a rent, and the piece that was [taken] out of the new, agreeth not with the old.
| וידבר אליהם גם אם המשל הזה אין איש מעלה מטלית של בגד חדש על בגד בלוי כי אז גם החדש יקרע וגם לא תשוה מטלית החדש לבלוי׃ |
37 And no man putteth new wine into old bottles; else the new wine will burst the bottles, and be spilled, and the bottles will perish.
| ואין איש נתן יין חדש בנאדות בלים כי אז היין החדש יבקע את הנאדות והוא ישפך והנאדות יאבדו׃ |
38 But new wine must be put into new bottles, and both are preserved.
| אך יתן היין החדש בנאדות חדשים ושניהם יחדו ישמרו׃ |
39 No man also having drank old [wine], immediately desireth new: for he saith, The old is better.
| ואשר שתה יין ישן איננו חפץ עוד ביין חדש כי יאמר הישן הוא נעים ממנו׃ |
