2 Kings 4
1 Now there cried a certain woman of the wives of the sons of the prophets to Elisha, saying, Thy servant my husband is dead; and thou knowest that thy servant feared the LORD: and the creditor hath come to take to my two sons to be his slaves.
| ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את יהוה והנשה--בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים |
2 And Elisha said to her, What shall I do for thee? tell me, what hast thou in the house? And she said, Thy handmaid hath not any thing in the house, except a pot of oil.
| ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לכי (לך) בבית ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן |
3 Then he said, Go, borrow thee vessels abroad of all thy neighbours, even empty vessels; borrow not a few.
| ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכנכי (שכניך)--כלים רקים אל תמעיטי |
4 And when thou hast come in, thou shalt shut the door upon thee and upon thy sons, and shalt pour out into all those vessels, and thou shalt set aside that which is full.
| ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה והמלא תסיעי |
5 So she went from him, and shut the door upon her and upon her sons, who brought the vessels to her; and she poured out.
| ותלך מאתו ותסגר הדלת בעדה ובעד בניה הם מגישים אליה והיא מיצקת (מוצקת) |
6 And it came to pass, when the vessels were full, that she said to her son, Bring me yet a vessel. And he said to her, There is not a vessel more. And the oil stopped flowing.
| ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד השמן |
7 Then she came and told the man of God. And he said, Go, sell the oil, and pay thy debt, and live thou and thy children on the rest.
| ותבא ותגד לאיש האלהים ויאמר לכי מכרי את השמן ושלמי את נשיכי (נשיך) ואת בניכי (ובניך) תחיי בנותר |
8 And it fell on a day, that Elisha passed to Shunem, where was a great woman; and she constrained him to eat bread. And so it was, that as oft as he passed by, he turned in there to eat bread.
| ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם ויהי מדי עברו יסר שמה לאכל לחם |
9 And she said to her husband, Behold now, I perceive that this is an holy man of God, who passeth by us continually.
| ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא--עבר עלינו תמיד |
10 Let us make a little chamber, I pray thee, with walls; and let us set for him there a bed, and a table, and a stool, and a lampstand: and it shall be, when he cometh to us, that he shall turn in there.
| נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבאו אלינו יסור שמה |
11 And it fell on a day, that he came there, and he turned into the chamber, and lay there.
| ויהי היום ויבא שמה ויסר אל העליה וישכב שמה |
12 And he said to Gehazi his servant, Call this Shunammite. And when he had called her, she stood before him.
| ויאמר אל גיחזי נערו קרא לשונמית הזאת ויקרא לה--ותעמד לפניו |
13 And he said to him, Say now to her, Behold, thou hast been careful for us with all this care; what is to be done for thee? wouldest thou be spoken for to the king, or to the captain of the host? And she answered, I dwell among my own people.
| ויאמר לו אמר נא אליה הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת מה לעשות לך היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת |
14 And he said, What then is to be done for her? And Gehazi answered, Verily she hath no child, and her husband is old.
| ויאמר ומה לעשות לה ויאמר גיחזי אבל בן אין לה--ואישה זקן |
15 And he said, Call her. And when he had called her, she stood in the door.
| ויאמר קרא לה ויקרא לה--ותעמד בפתח |
16 And he said, About this season, next year, thou shalt embrace a son. And she said, Nay, my lord, thou man of God, do not lie to thy handmaid.
| ויאמר למועד הזה כעת חיה אתי (את) חבקת בן ותאמר אל אדני איש האלהים--אל תכזב בשפחתך |
17 And the woman conceived, and bore a son at that season that Elisha had said to her, according to the set time.
| ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר דבר אליה אלישע |
18 And when the child was grown, it happened on a day, that he went out to his father to the reapers.
| ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקצרים |
19 And he said to his father, My head, my head. And he said to a lad, Carry him to his mother.
| ויאמר אל אביו ראשי ראשי ויאמר אל הנער שאהו אל אמו |
20 And when he had taken him, and brought him to his mother, he sat on her knees till noon, and then died.
| וישאהו--ויביאהו אל אמו וישב על ברכיה עד הצהרים וימת |
21 And she went up, and laid him on the bed of the man of God, and shut the door upon him, and went out.
| ותעל ותשכבהו על מטת איש האלהים ותסגר בעדו ותצא |
22 And she called to her husband, and said, Send me, I pray thee, one of the young men, and one of the donkeys, that I may run to the man of God, and come again.
| ותקרא אל אישה ותאמר שלחה נא לי אחד מן הנערים ואחת האתנות וארוצה עד איש האלהים ואשובה |
23 And he said, Why wilt thou go to him to day? it is neither new moon, nor sabbath. And she said, It shall be well.
| ויאמר מדוע אתי (את) הלכתי (הלכת) אליו היום--לא חדש ולא שבת ותאמר שלום |
24 Then she saddled a donkey, and said to her servant, Drive, and go forward; slack not thy riding for me, except I bid thee.
| ותחבש האתון ותאמר אל נערה נהג ולך אל תעצר לי לרכב כי אם אמרתי לך |
25 So she went and came to the man of God to mount Carmel. And it came to pass, when the man of God saw her afar off, that he said to Gehazi his servant, Behold, yonder is that Shunammite:
| ותלך ותבא אל איש האלהים--אל הר הכרמל ויהי כראות איש האלהים אתה מנגד ויאמר אל גיחזי נערו הנה השונמית הלז |
26 Run now, I pray thee, to meet her, and say to her, Is it well with thee? is it well with thy husband? is it well with the child? And she answered, It is well.
| עתה רוץ נא לקראתה ואמר לה השלום לך השלום לאישך השלום לילד ותאמר שלום |
27 And when she came to the man of God to the hill, she caught him by the feet: but Gehazi came near to thrust her away. And the man of God said, Let her alone; for her soul is sorrowful within her: and the LORD hath hid it from me, and hath not told me.
| ותבא אל איש האלהים אל ההר ותחזק ברגליו ויגש גיחזי להדפה ויאמר איש האלהים הרפה לה כי נפשה מרה לה ויהוה העלים ממני ולא הגיד לי |
28 Then she said, Did I ask a son from my lord? did I not say, Do not deceive me?
| ותאמר השאלתי בן מאת אדני הלא אמרתי לא תשלה אתי |
29 Then he said to Gehazi, Gird up thy loins, and take my staff in thy hand, and go thy way: and if thou shalt meet any man, greet him not; and if any shall greet thee, answer him not again: and lay my staff upon the face of the child.
| ויאמר לגיחזי חגר מתניך וקח משענתי בידך ולך כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו ושמת משענתי על פני הנער |
30 And the mother of the child said, As the LORD liveth, and as thy soul liveth, I will not leave thee. And he arose, and followed her.
| ותאמר אם הנער חי יהוה וחי נפשך אם אעזבך ויקם וילך אחריה |
31 And Gehazi passed on before them, and laid the staff upon the face of the child; but there was neither voice, nor hearing. Therefore he went again to meet him, and told him, saying, The child is not awakened.
| וגחזי עבר לפניהם וישם את המשענת על פני הנער ואין קול ואין קשב וישב לקראתו ויגד לו לאמר לא הקיץ הנער |
32 And when Elisha had come into the house, behold, the child was dead, and laid upon his bed.
| ויבא אלישע הביתה והנה הנער מת משכב על מטתו |
33 He went in therefore, and shut the door upon them both, and prayed to the LORD.
| ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם ויתפלל אל יהוה |
34 And he went up, and lay upon the child, and put his mouth upon his mouth, and his eyes upon his eyes, and his hands upon his hands: and he stretched himself upon the child; and the flesh of the child became warm.
| ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפו ויגהר עליו ויחם בשר הילד |
35 Then he returned, and walked in the house to and fro; and went up, and stretched himself upon him: and the child sneezed seven times, and the child opened his eyes.
| וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו |
36 And he called Gehazi, and said, Call this Shunammite. So he called her. And when she had come in to him, he said, Take up thy son.
| ויקרא אל גיחזי ויאמר קרא אל השנמית הזאת ויקראה ותבא אליו ויאמר שאי בנך |
37 Then she went in, and fell at his feet, and bowed herself to the ground, and took up her son, and went out.
| ותבא ותפל על רגליו ותשתחו ארצה ותשא את בנה ותצא |
38 And Elisha came again to Gilgal: and there was a famine in the land; and the sons of the prophets were sitting before him: and he said to his servant, Set on the great pot, and boil pottage for the sons of the prophets.
| ואלישע שב הגלגלה והרעב בארץ ובני הנביאים ישבים לפניו ויאמר לנערו שפת הסיר הגדולה ובשל נזיד לבני הנביאים |
39 And one went out into the field to gather herbs, and found a wild vine, and gathered from it wild gourds his lap full, and came and shred them into the pot of pottage: for they knew them not.
| ויצא אחד אל השדה ללקט ארת וימצא גפן שדה וילקט ממנו פקעת שדה מלא בגדו ויבא ויפלח אל סיר הנזיד--כי לא ידעו |
40 So they poured out for the men to eat. And it came to pass, as they were eating of the pottage, that they cried out, and said, O thou man of God, there is death in the pot. And they could not eat of it.
| ויצקו לאנשים לאכול ויהי כאכלם מהנזיד והמה צעקו ויאמרו מות בסיר איש האלהים ולא יכלו לאכל |
41 But he said, Then bring meal. And he cast it into the pot; and he said, Pour out for the people, that they may eat. And there was no harm in the pot.
| ויאמר וקחו קמח וישלך אל הסיר ויאמר צק לעם ויאכלו ולא היה דבר רע בסיר |
42 And there came a man from Baalshalisha, and brought the man of God bread of the firstfruits, twenty loaves of barley, and full ears of grain in its husk. And he said, Give to the people, that they may eat.
| ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שערים וכרמל בצקלנו ויאמר תן לעם ויאכלו |
43 And his servant said, What, should I set this before an hundred men? He said again, Give the people, that they may eat: for thus saith the LORD, They shall eat, and shall have some left.
| ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש ויאמר תן לעם ויאכלו--כי כה אמר יהוה אכל והותר |
44 So he set it before them, and they ate, and left some, according to the word of the LORD.
| ויתן לפניהם ויאכלו ויותרו כדבר יהוה |
