Zechariah 2
1 Then lifted I up mine eyes and looked, and lo! a Man, —and, in his hand, a Measuring Line.
| ואשא עיני וארא והנה איש ובידו חבל מדה׃ |
2 And I said, Whither art thou going? And he said unto me, To measure Jerusalem, to see what [should be] the breadth thereof, and what the length thereof.
| ואמר אנה אתה הלך ויאמר אלי למד את ירושלם לראות כמה רחבה וכמה ארכה׃ |
3 And lo! the messenger who was talking with me, coming forward, —and another messenger, coming forward to meet him.
| והנה המלאך הדבר בי יצא ומלאך אחר יצא לקראתו׃ |
4 So he said unto him, Run, speak unto this young man, saying: Like open villages, shall Jerusalem remain, for the multitude of men and cattle in her midst;
| ויאמר אלו רץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלם מרב אדם ובהמה בתוכה׃ |
5 And, I, will become to her, declareth Yahweh, A wall of fire round about, —and, a glory, will I become in her midst.
| ואני אהיה לה נאם יהוה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה׃ |
6 Ho! ho! flee ye, therefore, out of the land of the North, urgeth Yahweh. For, as the four winds of the heavens, have I spread you abroad, declareth Yahweh.
| הוי הוי ונסו מארץ צפון נאם יהוה כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם יהוה׃ |
7 Ho! Zion, deliver thyself, —thou that dwellest with the daughter of Babylon. For,
| הוי ציון המלטי יושבת בת בבל׃ |
8 Thus, saith Yahweh of hosts, For his own honour, hath he sent me unto the nations that are spoiling you, —Surely, he that toucheth you, toucheth the pupil of mine eye.
| כי כה אמר יהוה צבאות אחר כבוד שלחני אל הגוים השללים אתכם כי הנגע בכם נגע בבבת עינו׃ |
9 For behold me! brandishing my hand over them, and they shall become a spoil unto their own slaves, —and ye shall know that, Yahweh of hosts, hath sent me.
| כי הנני מניף את ידי עליהם והיו שלל לעבדיהם וידעתם כי יהוה צבאות שלחני׃ |
10 Sing out and rejoice, O daughter of Zion, —For behold me! coming in, and I will make my habitation in thy midst, declareth Yahweh.
| רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם יהוה׃ |
11 Then shall many nations, join themselves, unto Yahweh, in that day, and shall become my people, —and I will make my habitation in thy midst, so shalt thou know that, Yahweh of hosts, hath sent me unto thee.
| ונלוו גוים רבים אל יהוה ביום ההוא והיו לי לעם ושכנתי בתוכך וידעת כי יהוה צבאות שלחני אליך׃ |
12 Thus will Yahweh inherit Judah, his portion, on the soil of the sanctuary, —and make choice, yet again, of Jerusalem.
| ונחל יהוה את יהודה חלקו על אדמת הקדש ובחר עוד בירושלם׃ |
13 Hush! all flesh, before Yahweh, —For he hath roused himself up out of his holy dwelling.
| הס כל בשר מפני יהוה כי נעור ממעון קדשו׃ |
