Numbers 24
1 And when Balaam saw that it was good in the eyes of Yahweh to bless Israel, he went not as at other times to invoke enchantments, —but set towards the desert, his face.
| וירא בלעם כי טוב בעיני יהוה לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו׃ |
2 So Balaam lifted up his eyes and saw Israel, dwelling, according to his tribes, —then came upon him the Spirit of God;
| וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים׃ |
3 and he took up his parable, and said, —The oracle of Balaam, son of Beor, Yea the oracle of the man, of opened eye;
| וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין׃ |
4 The oracle of one hearing sayings of GOD, Who the sight of the Almighty, receiveth in vision, Who falleth down but hath unveiled eyes: —
| נאם שמע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים׃ |
5 How pleasing are thy tents, O Jacob, —Thy habitations, O Israel:
| מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל׃ |
6 Like ravines extended, Like gardens by a river, —Like aloe-trees Yahweh hath planted, Like cedars by waters:
| כנחלים נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטע יהוה כארזים עלי מים׃ |
7 He poureth forth water from his buckets, And, his seed, is among many waters, —And taller than Agag is his King, And exalted is his kingdom.
| יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו׃ |
8 GOD having brought him forth out of Egypt, The very horns of the buffalo, are his, —He eateth up nations that assail him And the bones of them, he breaketh And the loins of him, he crusheth:
| אל מוציאו ממצרים כתועפת ראם לו יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם וחציו ימחץ׃ |
9 He hath knelt—hath lain down, Like a strong lion, yea like a lioness, Who shall rouse him up? Such as bless thee are each one blessed, But, such, as curse thee, are each one cursed.
| כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו מברכיך ברוך וארריך ארור׃ |
10 Then kindled the anger of Balak against Balaam, and he smote together his hands, —and Balak said unto Balaam—To revile my foes, I called thee, And lo! thou hast kept on blessing, these three times.
| ויחר אף בלק אל בלעם ויספק את כפיו ויאמר בלק אל בלעם לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים׃ |
11 Now, therefore, flee thou unto thy place, —I said, I will, highly honour, thee; but lo! Yahweh hath kept thee back from honour.
| ועתה ברח לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך יהוה מכבוד׃ |
12 And Balaam said unto Balak, —Was it not so that even unto thy messengers whom thou didst send unto me, I spake saying-
| ויאמר בלעם אל בלק הלא גם אל מלאכיך אשר שלחת אלי דברתי לאמר׃ |
13 Though Balak would give me his house full of silver and gold, yet could I not go beyond the bidding of Yahweh, to, do good or ill, out of my own heart, —what Yahweh shall speak, that, must I speak?
| אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את פי יהוה לעשות טובה או רעה מלבי אשר ידבר יהוה אתו אדבר׃ |
14 Now, therefore, behold me! going to my own people, —Come now! let me advise thee, what this people shall do unto thy people in the after-part of the days.
| ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים׃ |
15 So he took up his parable and said, —The oracle of Balaam, son of Beor, Yea the oracle of the man, of opened eye;
| וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין׃ |
16 The oracle of one hearing sayings of GOD, And knowing the knowledge of the Most High, —Who the sight of the Almighty, receiveth in vision, Who falleth down but hath unveiled eyes: —
| נאם שמע אמרי אל וידע דעת עליון מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים׃ |
17 I see One, who is not now, I observe One, who is not nigh, —There hath marched forth a Star out of Jacob. And arisen a Sceptre out of Israel, That hath dishonoured the beard of Moab, Yea the crown of the head of all the tumultuous;
| אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת׃ |
18 So Edom hath become a possession, Yea a possession is Seir to his foes, —But, Israel, is doing valiantly;
| והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר איביו וישראל עשה חיל׃ |
19 Yea One wieldeth dominion out of Jacob, —Who hath destroyed the remnant out of the fortress.
| וירד מיעקב והאביד שריד מעיר׃ |
20 And, when he saw Amalek, he took up, his parable, and said—The beginning of nations, —Amalek, But his latter end is even to perish.
| וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד׃ |
21 And when he saw the Kenite, he took up his parable, and said, —Enduring thy dwelling-place, Set thou then in the crag, thy nest;
| וירא את הקיני וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך׃ |
22 Yet shall it be for destruction, O Kain, —How long shall Assyria hold thee captive?
| כי אם יהיה לבער קין עד מה אשור תשבך׃ |
23 And he took up his parable, and said, —Alas who shall survive its fulfillment by GOD;
| וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל׃ |
24 When, ships, [come] from the coast of the isles, And humble Assyria, and humble the Hebrew, —And he too, is even to perish?
| וצים מיד כתים וענו אשור וענו עבר וגם הוא עדי אבד׃ |
25 Then Balaam arose, and went and returned unto his place, —and, Balak also, went his way.
| ויקם בלעם וילך וישב למקמו וגם בלק הלך לדרכו׃ |
