Matthew 21
1 And, when they drew near unto Jerusalem, and came unto Bethphage, unto the Mount of Olives, then, Jesus sent forth two disciples;
| ויהי כאשר קרבו לירושלים ובאו אל בית פגי בהר הזיתים וישלח ישוע שנים מן התלמידים׃ |
2 saying unto them—Be going into the village that is over against you, and, straightway, ye shall find an ass, bound, and a colt with her, —loose them, and lead them unto me.
| ויאמר אליהם לכו אל הכפר אשר ממולכם שם תמצאו אתון אסורה ועיר עמה התירו אתם והביאו אלי׃ |
3 And, if anyone, unto you, say aught, ye shall say—Their Lord, hath, need, —and, straightway, he will send them.
| וכי יאמר איש אליכם דבר ואמרתם האדון צריך להם וברגע ישלחם׃ |
4 But, this, hath come to pass, that it might be fulfilled, which was spoken through the prophet, saying:
| וכל זאת היתה למלאת הנאמר ביד הנביא לאמר׃ |
5 Tell ye the daughter of Zion, Lo! thy King, is coming unto thee, meek and mounted upon an ass, and upon a colt the foal of a toiling ass.
| אמרו לבת ציון הנה מלכך יבוא לך עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות׃ |
6 And the disciples, went, and did as Jesus directed them;
| וילכו התלמידים ויעשו כאשר צוה אתם ישוע׃ |
7 and led the ass and the colt, and laid upon them their garments, and he took his seat upon them.
| ויביאו את האתון ואת העיר וישימו עליהם את בגדיהם וירכיבהו עליהם׃ |
8 And, the chief multitude, spread their own mantles in the way, and, others, were cutting off young branches from the trees, and spreading them in the way;
| ורב ההמון פרשו את בגדיהם על הדרך ואחרים כרתו ענפי עצים וישטחום על הדרך׃ |
9 and the multitudes, they who were going before him and they who were following after, were crying aloud, saying—Hosanna! to the Son of David, Blessed is he that is coming in the name of the Lord, Hosanna in the highest.
| והמון העם ההלכים לפניו ואחריו קראו לאמר הושע נא לבן דוד ברוך הבא בשם יהוה הושע נא במרומים׃ |
10 And, when he entered into Jerusalem, all the city was startled, saying—Who is this?
| ויהי בבאו ירושלים ותהם כל העיר לאמר מי הוא זה׃ |
11 And, the multitudes, were saying—This, is the prophet Jesus, —He from Nazareth of Galilee.
| ויאמרו המני העם זה הוא הנביא ישוע מנצרת אשר בגליל׃ |
12 And Jesus entered into the temple, and cast out all who were selling and buying in the temple, —and, the tables of the money-changers, he overthrew, and the seats of them who were selling doves;
| ויבא ישוע אל מקדש האלהים ויגרש משם את כל המוכרים והקונים במקדש ויהפך את שלחנות השלחנים ואת מושבות מכרי היונים׃ |
13 and saith unto them—It is written, My house, a house of prayer, shall be called; but, ye, are making it, A den of robbers!
| ויאמר אליהם הן כתוב כי ביתי בית תפלה יקרא ואתם שמתם אתו למערת פריצים׃ |
14 And there came unto him blind and lame, in the temple, and he cured them.
| ויגשו אליו עורים ופסחים במקדש וירפאם׃ |
15 But the Chief-priests and the Scribes, seeing, the marvels that he wrought, and the boys who were crying aloud in the temple, and saying, Hosanna to the Son of David! were greatly displeased;
| ויהי כראות הכהנים הגדולים והסופרים את הנפלאות אשר עשה ואת הילדים הצעקים במקדש ואמרים הושע נא לבן דוד ויחר להם׃ |
16 and said unto him—Hearest thou what these are saying? And, Jesus, saith unto them—Yea: Have ye never read, Out of the mouth of babes and sucklings, hast thou prepared praise?
| ויאמרו אליו השמע אתה את אשר אלה אמרים ויאמר ישוע אליהם כן הכי קרא לא קראתם מפי עוללים ויונקים יסדת עז׃ |
17 And, leaving them behind, he went forth outside the city into Bethany, and spent the night there.
| ויעזבם ויצא מחוץ לעיר אל בית היני וילן שם׃ |
18 And, early, returning into the city, he hungered;
| ובבקר שב אל העיר והוא רעב׃ |
19 and, seeing one fig-tree by the way, he came up to it, and nothing, found he thereon, save leaves only, —and he saith unto it—No more, from thee, let fruit spring forth, unto times age-abiding, —and the fig-tree, instantly withered away. (aiōn g165)
| וירא תאנה אחת על הדרך ויקרב אליה ולא מצא בה מאומה מלבד העלים ויאמר אליה מעתה לא יהיה ממך פרי עד עולם ותיבש התאנה פתאם׃ (aiōn g165) |
20 And the disciples, seeing it, marvelled, saying—How instantly, did the fig-tree wither away.
| ויראו התלמידים ויתמהו לאמר איך יבשה התאנה פתאם׃ |
21 And Jesus, answering, said unto them—Verily, I say unto you, If ye have faith, and do not doubt, not only, this of the fig-tree, shall ye do, —but, even if, unto this mountain, ye shall say, Be lifted up, and be cast into the sea, it shall be done.
| ויען ישוע ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אם תהיה לכם אמונה ואינכם מסתפקים לא לבד כמעשה התאנה הזאת תעשו כי גם באמרכם אל ההר הזה הנשא והעתק אל תוך הים היו תהיה׃ |
22 And, all things whatsoever ye shall ask in prayer, believing, ye shall receive.
| וכל אשר תשאלו בתפלה ואתם מאמינים תקחהו׃ |
23 And, when he, entered, the temple, the Chief-priests and the Elders of the people, came unto him as he was teaching, saying, By what authority, these things, art thou doing? and, who, to thee, gave, this authority?
| ויבא אל המקדש ויהי בלמדו שם ויגשו אליו ראשי הכהנים וזקני העם ויאמרו באי זו רשות אתה עשה אלה ומי נתן לך הרשות הזאת׃ |
24 And, making answer, Jesus said unto them—I also, will ask, you, one thing, —which if ye tell me, I also, will tell, you, by what authority, these things, I am doing: —
| ויען יושע ויאמר אליהם גם אני אשאלה אתכם דבר אחד אשר אם תגידו אתו לי גם אני אגיד לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃ |
25 The immersion by John, whence was it? Of heaven, or of men? But, they, began to deliberate among themselves, saying—If we say, Of heaven; He will say unto us, Wherefore then did ye not believe him?
| טבילת יוחנן מאין היתה המן השמים אם מבני אדם ויחשבו בלבבם לאמר׃ |
26 But, if we say, Of men, we fear the multitude, for, all, as a prophet, are holding John.
| אם נאמר מן השמים יאמר אלינו מדוע אפוא לא האמונתם לו ואם נאמר מבני אדם יראים אנחנו את המון העם כי כלם חשבים את יוחנן לנביא׃ |
27 And, making answer to Jesus, they said—We know not. He also, said unto them—Neither do, I, tell, you, by what authority, these things, I am doing.
| ויענו את ישוע ויאמרו לא ידענו ויאמר אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃ |
28 But how, to you, doth it seem? A man, had two sons: coming unto the first, he said, Son! go thy way, to-day, be working in the vineyard.
| אבל מה דעתכם איש היה ולו שני בנים ויגש אל הראשון ויאמר בני לך היום ועבד בכרמי׃ |
29 And, he, answering, said, I, sir! and went not;
| ויען ויאמר אינני אבא ואחרי כן נחם וילך׃ |
30 And, coming unto the second, he spake, in like manner, —and, he, answering, said, I will not: afterwards, smitten with regret, he went.
| ויגש אל השני וידבר כזאת גם אליו ויען ויאמר הנני אדני ולא הלך׃ |
31 Which of the two, did the will of the father? They say, The latter. Jesus saith unto them—Verily, I say unto you, the tax-collectors and the harlots, are going before you, into the kingdom of God;
| מי משניהם עשה את רצון האב ויאמרו אליו הראשון ויאמר להם ישוע אמן אמר אני לכם המוכסים והזונות יקדמו אתכם לבוא אל מלכות האלהים׃ |
32 For John came unto you, in a way of righteousness, and ye believed him not, —but, the tax-collectors and the harlots, believed him; and, ye, seeing it, were not even smitten with regret, afterwards, so as to believe him.
| כי יוחנן בא אליכם בדרך צדקה ולא האמנתם לו אבל המוכסים והזונות הם האמינו לו ואתם ראיתם ולא שבתם אחרי כן להאמין לו׃ |
33 Another parable, hear ye: —A man there was, a householder, who planted a vineyard, and, a wall around it, placed, and digged in it a wine-vat, and built a tower, and let it out to husbandmen, —and left home.
| משל אחר שמעו איש בעל בית היה ויטע האיש כרם ויעש גדר סביב לו ויחצב יקב ויבן מגדל בתוכו ויתנהו אל כרמים וילך בדרך מרחוק׃ |
34 And, when the season of fruits drew near, He sent forth his servants unto the husbandmen to receive his fruits.
| ויהי בהגיע עת האסיף וישלח עבדיו אל הכרמים לקחת את פריו׃ |
35 And the husbandmen, taking his servants, one, indeed, they beat, and, another, slew, —and, another, stoned.
| ויחזיקו הכרמים בעבדיו את זה הכו ואת זה הרגו ואת זה סקלו׃ |
36 Again, sent he forth other servants, more than the first, and they did unto them, likewise.
| ויוסף שלח עבדים אחרים רבים מן הראשונים ויעשו ככה גם להם׃ |
37 Afterwards, however, he sent forth unto them his son, saying, —They will pay deference unto my son!
| ובאחרונה שלח אליהם את בנו באמרו מפני בני יגורו׃ |
38 But, the husbandmen, seeing the son, said among themselves, —This, is, the heir: Come on! Let us slay him, and have his inheritance.
| ויהי כראות הכרמים את הבן ויאמרו איש אל אחיו זה הוא היורש לכו ונהרגהו ונאחזה בנחלתו׃ |
39 And, taking him, they cast him forth outside the vineyard, —and slew him.
| ויחזיקו בו וידחפוהו אל מחוץ לכרם ויהרגו אתו׃ |
40 When therefore the master of the vineyard shall come, what will he do unto those husbandmen?
| והנה כבוא בעל הכרם מה יעשה לכרמים ההם׃ |
41 They say unto him—Miserable men! Miserably, will he destroy them; and will let out, the vineyard, to other husbandmen, who will render unto him the fruits in their seasons.
| ויאמרו אליו ירע לרעים ויאבדם ואת הכרם יתן לכרמים אחרים אשר ישיבו לו את הפרי בעתו׃ |
42 Jesus saith unto them—Have ye, never, read in the Scriptures, A stone which the builders rejected, the same, hath become, head of the corner: From the Lord, hath this come to pass, and is marvellous in our eyes.
| ויאמר ישוע אליהם הכי קרא לא קראתם בכתובים אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו׃ |
43 Wherefore I say unto you, The kingdom of God, will be taken away from you, and given to a nation bringing forth the fruits thereof:
| על כן אני אמר לכם כי תקח מכם מלכות האלהים ותנתן לגוי אשר יעשה את פריה׃ |
44 [And, he that falleth on this stone, will be sorely bruised; but, on whomsoever it may fall, it will utterly destroy him.]
| והנפל על האבן ההיא ישבר ואשר תפל עליו תשחקהו׃ |
45 And the Chief-priests and the Pharisees, hearing his parables, took note, that, concerning them, he was speaking.
| ויהי כשמע הכהנים הגדולים והפרושים את משליו ויבינו כי עליהם דבר׃ |
46 And, seeking to secure him, they feared the multitudes; since, for a prophet, were they holding him.
| ויבקשו לתפשו אך יראו מפני המון העם כי לנביא חשבהו׃ |
