Mark 6
1 And he went forth from thence, and cometh into his own city, —and his disciples follow him.
| ויצא משם ויבא אל ארצו וילכו אחריו תלמידיו׃ |
2 And, when it was Sabbath, he began to be teaching in the synagogue, and, the greater part, as they heard, were being struck with astonishment, saying—Whence hath this man these things?—and—What the wisdom which hath been given to this man?—and—Such mighty works as these, through his hands, are coming to pass!
| וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה היא החכמה הנתונה לו עד אשר נעשו גבורות כאלה על ידיו׃ |
3 Is not, this, the carpenter? the son of Mary, the brother of James and Joses and Judas and Simon? And are not his sisters here with us?—and they were finding cause of stumbling in him.
| הלא זה הוא החרש בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול׃ |
4 And Jesus was saying unto them—A prophet is not without honour, save in his own city and among his kinsfolk, and in his house;
| ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובין קרוביו ובביתו׃ |
5 and he could not, there, do so much as a single mighty work, —save, on a few sick, he laid his hands and cured them.
| ולא יכל לעשות שם פלא רק על חלשים מעטים שם את ידיו וירפאם׃ |
6 And he marvelled because of their unbelief. And he was going round the villages in a circuit, teaching.
| ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד׃ |
7 And he calleth near the twelve, and began to be sending them forth two and two, —and was giving them authority over the impure spirits:
| ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה׃ |
8 and charged them that they should take, nothing, for a journey, save a staff only, —no bread, no satchel, no copper, for the belt;
| ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה׃ |
9 but having bound on light sandals, and not to put on, two tunics;
| רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו׃ |
10 and he was saying unto them—Wheresoever ye shall enter into a house, there, abide, until ye go forth from thence;
| ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם׃ |
11 And, whatsoever place shall not welcome you nor hearken unto you, when ye are going forth from thence, shake off the dust that is under you feet, for a witness against them.
| וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא׃ |
12 And they went forth and made proclamation, in order that men should repent;
| ויצאו ויקראו לשוב בתשובה׃ |
13 and, many demons, were they casting out, —and were anointing with oil, many sick, and were curing them.
| ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום׃ |
14 And King Herod heard, —for, famous, had become his name; and he was saying—John the Immerser hath arisen from among the dead, and, for this cause, are the powers working mightily in him;
| וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות׃ |
15 But, others, were saying—It is Elijah, and, others were saying—A prophet, like one of the prophets!
| ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים׃ |
16 But, when Herod heard, he was saying—He whom I beheaded—John, the same, hath been raised.
| וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים׃ |
17 For, Herod himself, had sent and secured John and bound him in prison, for the sake of Herodias the wife of Philip his brother, —for, her, had he married,
| כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה׃ |
18 For John had been saying to Herod—It is not allowed thee, to have, the wife of thy brother.
| יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך׃ |
19 And, Herodias, was cherishing [a grudge] against him, and wishing, to slay him, —and could not;
| ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה׃ |
20 for, Herod, stood in fear of John, knowing him to be a man righteous and holy, —and was keeping him safe; and, when he heard him, he paid earnest heed, and, with pleasure, used to listen to him.
| כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו׃ |
21 And, an opportune day arriving, when Herod on his birthday made a feast for his nobles, and for the rulers of thousands and for the first men of Galilee,
| ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל׃ |
22 when the daughter of this very Herodias came in and danced, she pleased Herod and those reclining together, and, the king, said unto the damsel—Ask me what thou wilt, and I will give it thee;
| ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך׃ |
23 and he took an oath to her—Whatsoever thou shalt ask me, I will give thee, unto half my kingdom.
| וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי׃ |
24 And, going out, she said unto her mother—What shall I ask? and she said—The head of John the Immerser;
| ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל׃ |
25 And, coming in straightway, with hast, unto the king, she asked, saying—I desire, that, forthwith, thou give me, upon a charger, the head of John the Immerser.
| ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל׃ |
26 And, though the king was, very grieved, yet, by reason of the oaths, and of them who were reclining, he would not refuse her.
| ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה׃ |
27 And the king, straightway, sending off a guard, gave orders to bring his head.
| ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו׃ |
28 And, departing, he beheaded him in the prison, and brought his head upon a charger, and gave it unto the damsel—and, the damsel, gave it unto her mother.
| וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה׃ |
29 And, hearing of it, his disciples went and took away his corpse, and laid it in a tomb.
| וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר׃ |
30 And the apostles gather themselves together unto Jesus, and reported unto him all things, as many as they had done, and as many as they had taught.
| ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו׃ |
31 And he saith unto them—Come, ye yourselves, apart, into a desert place, and rest yourselves a little. For they who were coming and they who were going were many, and, not even to eat, were they finding fitting opportunity.
| ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול׃ |
32 And they departed, in the boat, into a desert place, apart.
| וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד׃ |
33 And many saw them going away, and took note of it, and, afoot, from all the cities, ran they together thither, —and outwent them.
| וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו׃ |
34 And, coming forth, he saw, a great multitude, and was moved with compassion towards them, because they were like sheep having no shepherd, and he began to be teaching them many things.
| ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה׃ |
35 And, already, a late hour, having arrived, his disciples came unto him and were saying, A desert, is the place, and it is, already, a late hour:
| ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד׃ |
36 dismiss them, that, departing into the surrounding hamlets and villages, they may buy themselves something to eat.
| שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל׃ |
37 But, he, answering said to them—Ye, give them, to eat. And they say unto him—Shall we depart and buy two hundred denaries’ worth of loaves, and give them to eat?
| ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה׃ |
38 And, he, saith unto them—How many loaves, have ye? Go, see! And, getting to know, they say—Five, and, two fishes.
| ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים׃ |
39 And he gave them orders, that all should be made recline, in parties, upon, the green grass.
| ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא׃ |
40 And they fell back, in companies, by hundreds and by fifties.
| וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים׃ |
41 And, taking the five loaves, and the two fishes, looking up into heaven, he blessed, and brake up the loaves, and began giving unto the disciples, that they might set before them, and, the two fishes, divided he, unto all.
| ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם׃ |
42 And they did all eat, and were filled.
| ויאכלו כלם וישבעו׃ |
43 And they took up broken pieces, twelve baskets, full measure, and from the fishes.
| וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים׃ |
44 And they who did eat the loaves were, five thousand men.
| והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש׃ |
45 And, straightway, constrained he his disciples to enter into the boat, and be going forward to the other side, unto Bethsaida, —while, he, was dismissing the multitude.
| ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם׃ |
46 And, bidding them farewell, he departed into the mountain to pray.
| ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל׃ |
47 And, when, evening, came, the boat was in the midst of the sea, and, he alone, on the land.
| ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה׃ |
48 And, seeing them distressed in the rowing, for the wind was against them, about the fourth watch of the night, he cometh unto them, walking upon the sea, —and was wishing to pass by them.
| וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם׃ |
49 But, they, seeing him, upon the sea, walking, supposed that it was an apparition, and cried out aloud;
| והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו׃ |
50 for, all, saw him, and were troubled. But, he, straightway, talked with them, and saith unto them—Take courage! it is, I—be not afraid!
| כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו׃ |
51 And he went up unto them, into the boat, —and the wind lulled. And, exceedingly, within themselves, were they astonished;
| וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו׃ |
52 for they understood not by the loaves, —but their, heart, had been, hardened.
| כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם׃ |
53 And crossing over unto the land, they came unto Gennesaret, and cast anchor near.
| ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה׃ |
54 And, when they had, come forth, out of the boat, straightway, recognizing him,
| ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו׃ |
55 the people ran round the whole of that country, and began to be carrying round, upon couches, them who were sick, wherever they heard that he was.
| וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא׃ |
56 And, wheresoever he was entering into villages, or into cities, or into hamlets, in the marketplaces, laid they the sick, and were beseeching him, that, only the fringe of his mantle, they might touch, and, as many soever as touched it, were being made well.
| ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו׃ |
