Luke 11
1 And it came to pass, when he was in a certain place praying, as he ceased, one of his disciples said unto him—Lord! teach us to pray, as, John also, taught his disciples.
| יום אחד התפלל ישוע במקום מסוים, וכשסיים ניגש אליו אחד מתלמידיו ואמר:”אדון, למד אותנו להתפלל, כשם שיוחנן לימד את תלמידיו.“ |
2 And he said unto them—Whensoever ye are praying, say—Father! Hallowed be thy name, Come may thy kingdom,
| ”התפללו כך“, אמר להם ישוע:”אבינו שבשמים, יתקדש שמך, תבוא מלכותך. |
3 Our needful bread, be giving us, day by day;
| ספק לנו יום־יום את המזון הדרוש לנו, |
4 And forgive us our sins, for, even we ourselves, forgive every one indebted to us; And bring us not into temptation.
| סלח לנו על חטאינו, כשם שגם אנחנו סולחים לאלה שחטאו לנו, ועזור לנו לעמוד נגד פיתויים וניסיונות.“ |
5 And he said unto them—Who from among you, shall have a friend, and shall go unto him at midnight, and say unto him—Friend! supply me with three loaves,
| ישוע הוסיף ואמר:”נניח שאחד מכם הולך לבית חברו באמצע הלילה וקורא בקול:’עשה לי טובה והלווה לי שלוש ככרות לחם. |
6 forasmuch as, a friend of mine, hath come off a journey unto me, and I have not what I can set before him;
| כי אחד מידידי בא לבקר אותי ואין לי אוכל בשבילו‘. |
7 and, he, from within, shall answer, and say—Be not disturbing me, —already, the door hath been fastened, and, my children, with me, are, in bed: I cannot rise and give thee?
| ואילו החבר עונה ממיטתו:’אל תטריד אותי באמצע הלילה. הדלת נעולה, ילדי ישנים וגם אני כבר במיטה בעצמי, מצטער שאיני יכול לעזור לך הפעם‘. |
8 I say unto you—Even though he will not give him, rising because of his being a friend of his, because, at least, of his importunity, he will rouse himself, and give him as many as he needeth.
| ”אני אומר לכם: אמנם הוא לא יפתח את הדלת בזכות ידידותם, אבל הוא יקום ויפתח את הדלת ויביא לו את מה שרצה כדי להימנע מהחרפה שלא נענה לבקשת חברו. |
9 I, therefore, unto you, say—Be asking, and it shall be given to you, Be seeking, and ye shall find, —Be knocking, and it shall be opened unto you.
| כך גם בתפילה: אם תבקשו – תקבלו; אם תחפשו – תמצאו; ואם תדפקו תיפתח לפניכם הדלת. |
10 For, whosoever asketh, receiveth, and, he that seeketh, findeth, —and, to him that knocketh, shall it be opened.
| משום שכל המבקש מקבל; כל המחפש מוצא, ולפני כל דופק נפתחת הדלת. |
11 But which is the father, from among yourselves, whom the son will ask for, a fish, who, instead of a fish, will give him, a serpent?
| ”אני פונה אל האבות שביניכם: כשהילד שלכם מבקש מכם פרוסת לחם, האם אתם נותנים לו אבן? או כאשר מבקש דג, האם אתם נותנים לו נחש? |
12 Or shall also ask, an egg, who will give him, a scorpion?
| ואם הוא מבקש ביצה, האם אתם נותנים לו עקרב? |
13 If therefore, ye, being, evil, know how to be giving, good gifts, unto your children, how much rather, will, the heavenly Father, give Holy Spirit unto them that ask him!
| ואם גם אנשים חוטאים כמוכם נותנים לילדיכם מה שטוב להם, האם אינכם מבינים כי אביכם שבשמים יעשה למענכם הרבה יותר, וייתן את רוח הקודש למי שמבקש ממנו?“ |
14 And he was casting out a demon that was dumb; and it came to pass, when the demon went out, the dumb began speaking. And the multitudes marvelled;
| יום אחד גירש ישוע שד מאיש אילם, וכושר הדיבור שב אליו. הקהל התרגש והתלהב מהמאורע, |
15 but, some from among them, said—In Beelzebul, the ruler of the demons, is he casting out the demons;
| אולם היו שאמרו:”אין פלא שהוא יכול לגרש שדים, הרי הוא מקבל את כוחו מבעל־זבוב שר השדים!“ |
16 and, others, putting him to the test, a sign out of heaven, were seeking from him.
| אחרים רצו לנסותו, ולכן ביקשו ממנו לחולל נס מהשמים על־מנת לשכנע אותם. |
17 But, he, knowing their thoughts, said unto them—Every kingdom, against itself divided, is laid waste, and, a house, against a house, [divided], falleth;
| ישוע ידע את מחשבותיהם ולכן אמר:”ממלכה מפולגת לא תחזיק מעמד ותתמוטט. משפחה מפולגת בדעותיה תיהרס. |
18 And, if, even Satan, against himself hath become divided, how shall his kingdom stand? because ye are saying that, in Beelzebul, am I casting out the demons.
| לפיכך כיצד יכולים אתם לטעון שאני נלחם נגד השדים בשם שר השדים? אילו הייתה טענתכם נכונה, אזי כיצד יכלה ממלכת השטן להחזיק מעמד? |
19 But, if, I, in Beelzebul, am casting out the demons, In whom are, your sons, casting them out? Wherefore, they, shall be, your judges.
| מלבד זאת, אם אני מקבל את כוחי מבעל זבוב שר השדים, מה בנוגע לבניכם? הלא גם הם מגרשים שדים! האם אתם חושבים כי עובדה זאת מוכיחה שהם מקבלים את כוחם מהשטן? שאלו אותם אם אתם צודקים. |
20 But, if, with the finger of God, I, am casting out the demons, then doubtless unawares hath come upon you, the kingdom of God.
| אולם אם אני מגרש את השדים בכוח אלוהים, הדבר מוכיח כי הגיעה אליכם מלכות האלוהים. |
21 Whensoever, the mighty one, armed, may be guarding his own dwelling, in peace, are his goods;
| ”כשאיש גיבור שומר על ארמונו, חמוש ומצויד בכלי הגנה, הארמון בטוח. |
22 But, whensoever, a mightier than he, shall come upon and vanquish him, his panoply, he taketh away, wherein he was trusting, and, his spoils, he distributeth.
| אולם כשמישהו חזק ממנו מתקיף אותו ומתגבר עליו, הוא פורק מעליו את נשקו ולוקח את השלל מביתו. |
23 He that is not with me, is, against me; and, he that gathereth not with me, scattereth.
| ”מי שאינו בעדי הוא נגדי; ומי שאינו אוסף איתי – מפזר. |
24 Whensoever, the impure spirit, goeth out from the man, it passeth through waterless places, seeking rest; and, not finding it, [then, ] it saith, I will return unto my house, whence I came out; —
| כאשר שד מגורש מאדם, הוא הולך למדבר ומחפש לו מנוחה; מאחר שהשד אינו מוצא מנוחה, הוא חוזר אל האדם שממנו יצא, |
25 and, coming, findeth it, [empty, ] swept, and adorned.
| ומגלה כי מעונו לשעבר מטואטא ומהודר. |
26 Then, goeth it, and taketh along with itself, other spirits, more wicked than itself—seven, and, entering in, fixeth its dwelling there; and, the last state of that man, becometh, worse than the first.
| על כן הולך השד ומביא איתו שבעה שדים רעים ממנו וכולם נכנסים באיש, וכך מצבו של האיש האומלל גרוע משהיה.“ |
27 Now it came to pass, while he was saying these things, that a certain woman out of the multitude, lifting up her voice, said unto him—Happy the womb that bare thee! And the breasts which thou didst suck!
| בזמן שישוע דיבר קראה אישה אחת בקהל:”יברך אלוהים את אמך – את הבטן שנשאה אותך ואת השדיים שהניקו אותך!“ |
28 But, he, said—Yea rather!—Happy they who hear the word of God, and observe it!
| ”אך האמת היא, “אמר ישוע,”שאלוהים יברך את אלה אשר שומעים את דבר אלוהים ומצייתים!“ |
29 And, as the multitudes were thronging together, he began to be saying—This generation, is, a wicked generation: A sign, it is seeking, and, a sign, shall not be given it, save the sign of Jonah.
| קהל השומעים הלך וגדל וישוע המשיך:”מה רעים אנשי הדור הזה! הם מבקשים אות מהשמים (כדי להשתכנע שאני דובר אמת), אולם האות היחיד שיינתן להם יהיה אות יונה הנביא. כשם שיונה היה לאות לאנשי נינווה, כך יהיה בן האדם לדור הזה. ביום הדין, כשיעמדו אנשי הדור הזה למשפט, תקום מלכת־שבא ותרשיע אותם, מפני שהיא באה מארץ רחוקה כדי להקשיב לחכמת שלמה, ואילו לפניכם עומד אדם גדול משלמה. |
30 For, according as, Jonah, became, unto the Ninevites, a sign, so, shall be, the Son of Man also, unto this generation.
31 The queen of the south, will rise up, in the judgment, with the men of this generation, and will condemn them; because she came out of the ends of the earth to hear the wisdom of Solomon, —and lo! something more than Solomon, here.
32 Men of Nineveh, will rise up, in the judgment, with this generation, and will condemn it; because they repented into the proclamation of Jonah, —and lo! something more than Jonah, here.
33 No one, having lighted, a lamp, into a covered place, a putteth it, nor, under the measure; but upon the lampstand, that they who enter may see, the light.
| ”איש אינו מדליק נר על־מנת להסתירו. אדם שמדליק נר שם אותו במרכז החדר, שיאיר לכל המבקרים. |
34 The lamp of thy body, is thine eye: Whensoever, thine eye, may be, single, even the whole of thy body, is, lighted up; but, whensoever it may be, useless, even thy body, is darkened.
| ”עין האדם היא אור גופו; כשעינך בריאה, כל גופך מלא אור, אולם כשעינך חולה, כל גופך שרוי בחשכה. |
35 Be looking to it, therefore, lest, the light that is in thee, be, darkness.
| לכן היזהר שאורך הפנימי לא יחשך. |
36 If, therefore, thy whole body, is lighted up, not having any part darkened, the whole, shall be lighted up, as whensoever, the lamp, with its radiance, may be giving thee light.
| אם גופך מלא אור ואין בו פינות חשוכות יזרחו גם פניך, כאילו הן מוצפות אור חזק.“ |
37 And, when he had spoken, a Pharisee was requesting him that he would dine with him; and, entering, he reclined.
| כשסיים ישוע לדבר, פרוש אחד הזמין אותו לאכול בביתו. בבואו אל הבית התיישב ישוע ליד השולחן מבלי ליטול ידיים לפני הארוחה כמקובל. התנהגותו הפליאה מאוד את הפרוש. |
38 And, the Pharisee, beholding, marvelled that he was not, first, immersed, before the dinner.
39 And the Lord said unto him: Now, ye, the Pharisees, the outside of the cup and of the tray, do make pure; but, your inward part, is full of plunder and wickedness.
| לכן אמר לו ישוע:”אתם, הפרושים, מטהרים רק מה שבחוץ בעוד שבתוככם אתם מסריחים מרוב מעשים רעים ורדיפת־בצע. |
40 Simple ones! Did not, he who made the outside, the inside also, make?
| כסילים שכמותכם! האם האלוהים אשר ברא את הצד החיצוני לא ברא גם את הצד הפנימי? |
41 Notwithstanding, as to the things within, give alms, and lo! everything, is, pure unto you.
| אם תתנו צדקה לנזקקים מהלב, אז תטהרו את לבכם. |
42 But alas for you, the Pharisees! because ye tithe the mint, and the rue, and every garden herb, and pass by justice, and the love of God. But, these things, it was binding to do, and, those, not to pass by.
| ”אוי לכם הפרושים! אתם אומנם מקפידים לשלם מעשר מכל הכנסה, ולו גם הקטנה ביותר, אבל אתם מזניחים לחלוטין את הצדק ואת אהבת האלוהים. ודאי שעליכם לשלם מעשר, אבל לא על חשבון חובותיכם האחרים! |
43 Alas for you, the Pharisees! because ye love the first seats in the synagogues, and the salutations in the market-places!
| ”אוי לכם הפרושים, כי אתם מחפשים כבוד אצל בני־אדם. אתם אוהבים לשבת במקומות הנכבדים בבית־הכנסת, ואתם גם אוהבים שישאלו לשלומכם בשווקים ויחלקו לכם כבוד. |
44 Alas for you! because ye are as the secret tombs: even the men that are walking above them, know it not.
| ”אוי לכם הפרושים, כי אתם דומים לקברים נסתרים בשדה – אנשים רבים דורכים על השחיתות שלכם בלי שידעו על קיומה!“ |
45 And, making answer, one of the Lawyers saith unto him, Teacher! these things, saying, us also, dost thou insult!
| אחד מחכמי־התורה הגיב על דברי ישוע:”רבי, בדבריך אלו אתה מעליב גם אותנו.“ |
46 And, he, said—And, for you, the lawyers, alas! because ye lade men with burdens hard to be borne, and, yourselves, with one of your fingers, touch not the burdens.
| ”נכון, “השיב ישוע,”אוי ואבוי גם לכם, חכמי־התורה, כי אתם כופים על בני־האדם דרישות ומצוות שאין הם יכולים לשאת, בעוד שאתם בעצמכם אינכם נוגעים במשאות ולא מרימים אצבע. |
47 Alas for you! because ye build the tombs of the prophets, and your fathers slew them!
| אוי ואבוי לכם! אתם בונים מצבות לנביאים. אתם מתנהגים ממש כמו אבותיכם שהרגו את הנביאים. |
48 Hence, witnesses, are ye, and find consenting pleasure in the works of your fathers: because, they, indeed, slew them, and, ye, are building, [their tombs].
| הם הרגו אותם ואתם בונים את קברותיהם, וכך שותפים למעשיהם. |
49 For this cause, the Wisdom of God hath said—I will send forth, unto them, prophets and apostles, —and, some from among them, will they slay, and, [some] persecute:
| ”אתם יודעים מהי חוכמת אלוהים לגביכם?’אשלח אליכם נביאים ושליחים, אבל את חלקם תהרגו ואת האחרים תבריחו‘. |
50 That the blood of all the prophets which hath been shed from the foundation of the world, may be sought out, from this generation, —
| משום כך אתם, אנשי הדור הזה, תהיו חייבים לתת את הדין על שפיכת דמם של כל עבדי האלוהים מבריאת־העולם – |
51 From the blood of Abel, unto the blood of Zachariah who was destroyed betwixt the altar and the house; Yea! I say unto you—It shall be sought out from this generation.
| מרצח הבל ועד רצח זכריה שנהרג בחצר בית־המקדש. אני אומר לכם שאלוהים יטיל עליכם את האחריות למותם. |
52 Alas for you, the lawyers! because ye took away the key of knowledge: yourselves, entered not, and, them who were entering, ye hindered.
| ”אוי ואבוי לכם, חכמי התורה, כי אתם לוקחים את מפתח הדעת מן האנשים. לא די שבעצמכם אינכם מאמינים באמת, אתם גם מונעים מאחרים את האפשרות להאמין בה.“ |
53 And, when, from thence, he came out, the Scribes and the Pharisees began, with vehemence, to be hemming him in, and trying to make him speak off-hand concerning many things, —
| הפרושים והסופרים רתחו מכעס ומאותו יום ואילך הפנו עליו שאלות קשות ומכשילות, בתקווה שייכשל בלשונו ויוכלו לאסור אותו. |
54 lying in wait for him, to catch something out of his mouth.
