Ecclesiastes 4
1 Then again, I, considered all the oppressive deeds which were done under the sun, —and lo! the tears of the oppressed, and they have no comforter, and, on the side of their oppressing, is power, and they have no comforter.
| ושבתי אני ואראה את כל העשקים אשר נעשים תחת השמש והנה דמעת העשקים ואין להם מנחם ומיד עשקיהם כח ואין להם מנחם׃ |
2 So, I, pronounced happy the dead, who were, already, dead, —more than the living, who were living, still;
| ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה׃ |
3 and, as better than both, him who had not yet come into being, —who had not seen the vexatious work, which was done under the sun.
| וטוב משניהם את אשר עדן לא היה אשר לא ראה את המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש׃ |
4 Then saw, I, all the toil and all the skill of the work, that, for this, a man was envied of his neighbour, —even this, was vanity, and a feeding on wind.
| וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח׃ |
5 The dullard, claspeth his hands, and consumeth his own flesh.
| הכסיל חבק את ידיו ואכל את בשרו׃ |
6 Better a handful—with quietness, —than both hands, full—with toil, and feeding on wind.
| טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח׃ |
7 Then again, I, looked at a vain thing under the sun: —
| ושבתי אני ואראה הבל תחת השמש׃ |
8 Here is one, without a second, even son or brother, he hath none, yet is there no end to all his toil, even his eye, is not satisfied with riches, —neither [saith he] For whom, am I toiling, and letting my soul want good? Even this, was vanity, yea a vexatious employment, it was!
| יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו ואין קץ לכל עמלו גם עיניו לא תשבע עשר ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה גם זה הבל וענין רע הוא׃ |
9 Better are two, than one, —in that they have a good reward for their toil.
| טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם׃ |
10 For, if the one should fall, [the other] would raise up his companion, —but alas! for him who is alone when he falleth, with no second to raise him up!
| כי אם יפלו האחד יקים את חברו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו׃ |
11 Moreover, if two lie together, then have they warmth, —but how can, one, have warmth?
| גם אם ישכבו שנים וחם להם ולאחד איך יחם׃ |
12 And, though an enemy should prevail against one, two, might make a stand before him, —and, a threefold cord, cannot soon be broken.
| ואם יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו והחוט המשלש לא במהרה ינתק׃ |
13 Better a boy poor and wise, —than a king, old and stupid, who knoweth not how to take warning any longer.
| טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוד׃ |
14 For, out of prison, came he forth to reign, yea, even in his own kingdom, was he born poor.
| כי מבית הסורים יצא למלך כי גם במלכותו נולד רש׃ |
15 I saw all the living, who were going hither and thither under the sun, —[that they were] with the boy who was to be the second, who was to stand in the other’s place: —
| ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש עם הילד השני אשר יעמד תחתיו׃ |
16 There was no end to all the people, to all before whom he came, yet, they who should come later, would not rejoice in him, —surely, even this, was vanity, and a feeding on wind.
| אין קץ לכל העם לכל אשר היה לפניהם גם האחרונים לא ישמחו בו כי גם זה הבל ורעיון רוח׃ |
