2 Corinthians 12
1 To be boasting, is needful, —it is not, indeed, profitable, yet will I come to visions and revelations of [the] Lord: —
| אמנם להתהלל לא יועיל לי כי אבוא למראות האדון וחזינותיו׃ |
2 I know a man in Christ, who, fourteen years ago, whether in the body, I know not, or out of the body, I know not, God, knoweth, such a one as this, caught away, as far as the third heaven;
| ידעתי איש במשיח זה ארבע עשרה שנה אם היה בגוף לא ידעתי או מחוץ לגוף לא ידעתי האלהים יודע והאיש ההוא לקח עד לרקיע השלישי׃ |
3 And I know such a man as this, whether in the body or apart from the body, [I know not], —God, knoweth,
| וידעתי את האיש ההוא אם בגוף או מחוץ לגוף לא ידעתי האלהים יודע׃ |
4 How that he was caught away into paradise, and heard unspeakable things, which it is not allowable for a man to utter:
| אשר העלה אל הפרדס וישמע דברים נסתרים אשר נמנע מאיש למללם׃ |
5 On behalf of such a one as this, will I boast, but, on behalf of myself, will I not boast, save in my weaknesses; —
| על איש כמוהו אתהלל אך על עצמי לא אתהלל זולתי בחלשותי׃ |
6 Although in fact, if I should wish to boast, I shall not be foolish, for, the truth, would I speak; but I forbear, lest anyone, unto me, should reckon above what he beholdeth me [to be], or heareth from me, —even by the exceeding greatness of the revelations.
| כי לו חפצתי להתהלל לא אהיה סכל כי אמת אדבר אבל אתאפק פן יחשבני איש יותר ממה שיראה בי או שישמע ממני׃ |
7 Wherefore, lest I should be unduly lifted up, there was given to me a thorn in the flesh, a messenger of Satan, that he might buffet me, —lest I should be unduly lifted up.
| ולמען אשר לא אתרומם ברב גדל החזינות נתן לי סלון בבשרי מלאך השטן להכתני באגרוף למען לא אתרומם׃ |
8 In this behalf, thrice, besought I, the Lord, that it might depart from me;
| על זאת התחננתי שלש פעמים אל האדון להסירו ממני׃ |
9 And at once he said unto me—Sufficient for thee, is my favour, for, my power, in weakness, is made complete. Most gladly, therefore, will I rather boast in my weaknesses, that the power of Christ may spread a tent over me.
| ויאמר אלי די לך חסדי כי בחלשה תשלם גבורתי על כן שמח לבי להתהלל בחלשותי למען תשרה עלי גבורת המשיח׃ |
10 Wherefore, I take pleasure in weaknesses, in insults, in necessities, in persecutions, and straits, in behalf of Christ; for, as soon as I am weak, then, am powerful.
| לכן רצתה נפשי בחלשות ובחרפות ובצרות וברדיפות ובמצוקות בעד המשיח כי כאשר חלשתי אז גבור אני׃ |
11 I have become foolish, —ye, compelled me: —I, in fact, ought, by you, to have been commended; for, not a whit, have I come behind the exceeding overmuch apostles, —even if I am nothing:
| סכל הייתי בהתהללי אתם הכרחתם אתי תחת אשר היה עליכם להזכירני לשבח כי לא נפל אנכי במאומה מן השליחים הגדולים כל כך אף כי כאין אנכי׃ |
12 The signs, indeed, of an apostle, were wrought out among you, in all endurance, —[both] in signs, and wonders, and mighty works:
| הן אתות השליח נעשו בקרבכם בכל סבלנות באתות ובמופתים ובגבורות׃ |
13 For what is there wherein ye were made inferior to the rest of the assemblies, —save that, I myself, would not allow myself to be a burden unto you? Forgive me this wrong!
| כי במה נגרעתם מן הקהלות האחרות אם לא הלאיתי אתכם סלחו נא לי את העולה הזאת׃ |
14 Lo! this third time, I am holding myself, in readiness, to come unto you, and I will not allow myself to be a burden; for I seek not yours, but you; —for, the children, ought not to lay up, for the parents, but the parents for the children; —
| הנני מוכן לבוא אליכם פעם שלישית ולא אלאה אתכם כי לא אבקש את אשר לכם כי אם אתכם כי הבנים אינם חיבים לאצר אוצרות לאבות כי אם האבות לבנים׃ |
15 And, I, most gladly, will spend, and be fully spent, for your souls: —If I, exceedingly, love you, am I, the less, loved?
| אבל אני בכל חפץ לבבי אפזר וגם אפזר בעד נפשותיכם אף אם תחת אהבתי לכם היתרה אתם תמעיטו את אהבתכם אלי׃ |
16 But let it be!—I, myself, did not burden you, —Notwithstanding, being crafty, with guile, I caught you?
| אך אם כן הוא ואני לא הכבדתי עליכם אולי כאיש ערום במרמה לכדתי אתכם׃ |
17 Was there, anyone of those whom I have sent unto you, through whom I have overreached you?
| האף הוניתי אתכם ביד אחד מאלה אשר שלחתי אליכם׃ |
18 I exhorted Titus, and sent with him the brother, —Did, Titus, overreach you? Was it not, in the same spirit, we walked? Was it not, in the same steps?
| בקשתי מן טיטוס ושלחתי אתו את האח הכי הונה אתכם טיטוס הלא ברוח אחד התהלכנו הלא במעגל אחד׃ |
19 All this time, think ye, that, unto you, we are making a defence? Before God in Christ, we speak; —but all these things, beloved, for your upbuilding.
| התחשבו עוד כי מתנצלים אנחנו אליכם לא כי לפני האלהים נדבר במשיח וכל זאת חביבי למען תבנו׃ |
20 For I fear—lest, by any means, when I come, not such as I wish, should I find you, and, I, should be found by you, such as ye do not wish; —lest, by any means, [I should find] strife, jealousy, outbursts of wrath, factions, railings, whisperings, puffed up pretensions, confusions; —
| כי ירא אנכי פן בבאי לא אמצא אתכם כאשר חפצתי ואתם גם אתם לא תמצאו אתי כאשר חפצתם פן יהיה בכם מצה וקנאה ורגז ומריבות ודבה רעה ורכילות וגאות ומבוכה׃ |
21 Lest, when I again come, my God should humble me in regard to you, —and I should grieve over many who had before sinned, and not repented of the impurity, and fornication, and wantonness which they had committed.
| פן אשוב לבוא וישפילני אלהי אצלכם ואתאבל על רבים אשר חטאו כבר ולא שבו מן הטמאה ומן הזנות ומן הזמה אשר עשו׃ |
