1 Chronicles 14

1 And Hiram king of Tyre sent messengers unto David, and timber of cedars, with masons and artificers, to build for him a house.

וישלח חירם מלך צר מלאכים אל דויד ועצי ארזים וחרשי קיר וחרשי עצים לבנות לו בית׃

2 So David perceived, that Yahweh, had confirmed him, as king over Israel, —that his kingship was exalted, for the sake of his people Israel.

וידע דויד כי הכינו יהוה למלך על ישראל כי נשאת למעלה מלכותו בעבור עמו ישראל׃

3 And David took more wives, in Jerusalem, —and David begat more sons and daughters.

ויקח דויד עוד נשים בירושלם ויולד דויד עוד בנים ובנות׃

4 Now, these, are the names of them who were born, whom he had in Jerusalem, —Shammua and Shobab, Nathan, and Solomon;

ואלה שמות הילודים אשר היו לו בירושלם שמוע ושובב נתן ושלמה׃

5 and Ibhar and Elishua, and Elpelet;

ויבחר ואלישוע ואלפלט׃

6 and Nogah and Nepheg, and Japhia;

ונגה ונפג ויפיע׃

7 and Elishama and Beeliada, and Eliphelet.

ואלישמע ובעלידע ואליפלט׃

8 And, when the Philistines heard that David had been anointed king over all Israel, all the Philistines came up to seek to secure David, —and David, hearing, went out against them.

וישמעו פלשתים כי נמשח דויד למלך על כל ישראל ויעלו כל פלשתים לבקש את דויד וישמע דויד ויצא לפניהם׃

9 Now, the Philistines, had come and spread themselves out, in the vale of Rephaim.

ופלשתים באו ויפשטו בעמק רפאים׃

10 Then David asked of God, saying, Shall I go up against the Philistines? and wilt thou deliver them into my hand? And Yahweh said to him, Go up, and I will deliver them into thy hand.

וישאל דויד באלהים לאמר האעלה על פלשתיים ונתתם בידי ויאמר לו יהוה עלה ונתתים בידך׃

11 So they came up in Baal-perazim, and David smote them there, and David said, God hath broken forth against mine enemies by my hand, like the breaking forth of waters, —For this cause, called they the name of that place, Baal-perazim.

ויעלו בבעל פרצים ויכם שם דויד ויאמר דויד פרץ האלהים את אויבי בידי כפרץ מים על כן קראו שם המקום ההוא בעל פרצים׃

12 And they left their gods there, —and David gave the word, and they were burned up in fire.

ויעזבו שם את אלהיהם ויאמר דויד וישרפו באש׃

13 And the Philistines yet again spread themselves out in the vale.

ויסיפו עוד פלשתים ויפשטו בעמק׃

14 So David, asked again, of God, and God said to him, Thou shalt not go up after them, —get thee round, away from them, so shalt thou come in upon them, over against the mulberry-trees;

וישאל עוד דויד באלהים ויאמר לו האלהים לא תעלה אחריהם הסב מעליהם ובאת להם ממול הבכאים׃

15 and it shall be, when thou hearest a sound of marching in the tops of the mulberry-trees, then, shalt thou go forth into the battle, —for God will have gone forth before thee, to smite the host of the Philistines.

ויהי כשמעך את קול הצעדה בראשי הבכאים אז תצא במלחמה כי יצא האלהים לפניך להכות את מחנה פלשתים׃

16 So David did as God commanded him, —and they smote the host of the Philistines, from Gibeon even unto Gezer.

ויעש דויד כאשר צוהו האלהים ויכו את מחנה פלשתים מגבעון ועד גזרה׃

17 And the name of David went forth, throughout all the lands, —and, Yahweh, put the dread of him upon all the nations.

ויצא שם דויד בכל הארצות ויהוה נתן את פחדו על כל הגוים׃