Job 39
1 Knowest thou the time when the wild goats of the rock bring forth? [or] canst thou mark when the hinds do calve?
| הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר׃ |
2 Canst thou number the months that they fulfill? or knowest thou the time when they bring forth?
| תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה׃ |
3 They bow themselves, they bring forth their young, they cast out their sorrows.
| תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה׃ |
4 Their young ones are in good liking, they grow up in the open field; they go forth, and return not again,
| יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו׃ |
5 Who hath sent out the wild ass free? or who hath loosed the bands of the wild ass?
| מי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח׃ |
6 Whose house I have made the wilderness, and the salt land his dwelling place.
| אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה׃ |
7 He scorneth the tumult of the city, neither heareth he the shoutings of the driver.
| ישחק להמון קריה תשאות נוגש לא ישמע׃ |
8 The range of the mountains is his pasture, and he searcheth after every green thing.
| יתור הרים מרעהו ואחר כל ירוק ידרוש׃ |
9 Will the wild-ox be content to serve thee? or will he abide by thy crib?
| היאבה רים עבדך אם ילין על אבוסך׃ |
10 Canst thou bind the wild-ox with his band in the furrow? or will he harrow the valleys after thee?
| התקשר רים בתלם עבתו אם ישדד עמקים אחריך׃ |
11 Wilt thou trust him, because his strength is great? or wilt thou leave to him thy labour?
| התבטח בו כי רב כחו ותעזב אליו יגיעך׃ |
12 Wilt thou confide in him, that he will bring home thy seed, and gather [the corn of] thy threshingfloor?
| התאמין בו כי ישוב זרעך וגרנך יאסף׃ |
13 The wing of the ostrich rejoiceth, [but] are her pinions and feathers kindly?
| כנף רננים נעלסה אם אברה חסידה ונצה׃ |
14 For she leaveth her eggs on the earth, and warmeth them in the dust,
| כי תעזב לארץ בציה ועל עפר תחמם׃ |
15 And forgetteth that the foot may crush them, or that the wild beast may trample them.
| ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה׃ |
16 She is hardened against her young ones, as if they were not hers: though her labour be in vain, [she is] without fear;
| הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד׃ |
17 Because God hath deprived her of wisdom, neither hath he imparted to her understanding.
| כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה׃ |
18 What time she lifteth up herself on high, she scorneth the horse and his rider.
| כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו׃ |
19 Hast thou given the horse [his] might? hast thou clothed his neck with the quivering mane?
| התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה׃ |
20 Hast thou made him to leap as a locust? the glory of his snorting is terrible.
| התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה׃ |
21 He paweth in the valley, and rejoiceth in his strength: he goeth out to meet the armed men.
| יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת נשק׃ |
22 He mocketh at fear, and is not dismayed; neither turneth he back from the sword.
| ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב׃ |
23 The quiver rattleth against him, the flashing spear and the javelin.
| עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון׃ |
24 He swalloweth the ground with fierceness and rage; neither believeth he that it is the voice of the trumpet.
| ברעש ורגז יגמא ארץ ולא יאמין כי קול שופר׃ |
25 As oft as the trumpet [soundeth] he saith, Aha! and he smelleth the battle afar off, the thunder of the captains, and the shouting.
| בדי שפר יאמר האח ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה׃ |
26 Doth the hawk soar by thy wisdom, [and] stretch her wings toward the south?
| המבינתך יאבר נץ יפרש כנפו לתימן׃ |
27 Doth the eagle mount up at thy command, and make her nest on high?
| אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו׃ |
28 She dwelleth on the rock, and hath her lodging [there], upon the crag of the rock, and the strong hold.
| סלע ישכן ויתלנן על שן סלע ומצודה׃ |
29 From thence she spieth out the prey; her eyes behold it afar off.
| משם חפר אכל למרחוק עיניו יביטו׃ |
30 Her young ones also suck up blood: and where the slain are, there is she.
| ואפרחו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא׃ |
