Exodus 12
1 And the LORD spake unto Moses and Aaron in the land of Egypt, saying,
| ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר |
2 This month shall be unto you the beginning of months: it shall be the first month of the year to you.
| החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה |
3 Speak ye unto all the congregation of Israel, saying, In the tenth [day] of this month they shall take to them every man a lamb, according to their fathers’ houses, a lamb for an household:
| דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת--שה לבית |
4 and if the household be too little for a lamb, then shall he and his neighbour next unto his house take one according to the number of the souls; according to every man’s eating ye shall make your count for the lamb.
| ואם ימעט הבית מהיות משה--ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על השה |
5 Your lamb shall be without blemish, a male of the first year: ye shall take it from the sheep, or from the goats:
| שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו |
6 and ye shall keep it up until the fourteenth day of the same month: and the whole assembly of the congregation of Israel shall kill it at even.
| והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל--בין הערבים |
7 And they shall take of the blood, and put it on the two side posts and on the lintel, upon the houses wherein they shall eat it.
| ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת ועל המשקוף--על הבתים אשר יאכלו אתו בהם |
8 And they shall eat the flesh in that night, roast with fire, and unleavened bread; with bitter herbs they shall eat it.
| ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מררים יאכלהו |
9 Eat not of it raw, nor sodden at all with water, but roast with fire; its head with its legs and with the inwards thereof.
| אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו |
10 And ye shall let nothing of it remain until the morning; but that which remaineth of it until the morning ye shall burn with fire.
| ולא תותירו ממנו עד בקר והנתר ממנו עד בקר באש תשרפו |
11 And thus shall ye eat it; with your loins girded, your shoes on your feet, and your staff in your hand: and ye shall eat it in haste: it is the LORD’S passover,
| וככה תאכלו אתו--מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה |
12 For I will go through the land of Egypt in that night, and will smite all the firstborn in the land of Egypt, both man and beast; and against all the gods of Egypt I will execute judgments: I am the LORD.
| ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה |
13 And the blood shall be to you for a token upon the houses where ye are: and when I see the blood, I will pass over you, and there shall no plague be upon you to destroy you, when I smite the land of Egypt.
| והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עלכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים |
14 And this day shall be unto you for a memorial, and ye shall keep it a feast to the LORD: throughout your generations ye shall keep it a feast by an ordinance for ever.
| והיה היום הזה לכם לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת עולם תחגהו |
15 Seven days shall ye eat unleavened bread; even the first day ye shall put away leaven out of your houses: for whosoever eateth leavened bread from the first day until the seventh day, that soul shall be cut off from Israel.
| שבעת ימים מצות תאכלו--אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל--מיום הראשן עד יום השבעי |
16 And in the first day there shall be to you an holy convocation, and in the seventh day an holy convocation; no manner of work shall be done in them, save that which every man must eat, that only may be done of you.
| וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם--אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם |
17 And ye shall observe the [feast of] unleavened bread; for in this selfsame day have I brought your hosts out of the land of Egypt: therefore shall ye observe this day throughout your generations by an ordinance for ever.
| ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את היום הזה לדרתיכם--חקת עולם |
18 In the first [month], on the fourteenth day of the month at even, ye shall eat unleavened bread, until the one and twentieth day of the month at even.
| בראשן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום האחד ועשרים לחדש--בערב |
19 Seven days shall there be no leaven found in your houses: for whosoever eateth that which is leavened, that soul shall be cut off from the congregation of Israel, whether he be a sojourner, or one that is born in the land.
| שבעת ימים--שאר לא ימצא בבתיכם כי כל אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל--בגר ובאזרח הארץ |
20 Ye shall eat nothing leavened; in all your habitations shall ye eat unleavened bread.
| כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות |
21 Then Moses called for all the elders of Israel, and said unto them, Draw out, and take you lambs according to your families, and kill the passover.
| ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם--ושחטו הפסח |
22 And ye shall take a bunch of hyssop, and dip it in the blood that is in the bason, and strike the lintel and the two side posts with the blood that is in the bason; and none of you shall go out of the door of his house until the morning.
| ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו--עד בקר |
23 For the LORD will pass through to smite the Egyptians; and when he seeth the blood upon the lintel, and on the two side posts, the LORD will pass over the door, and will not suffer the destroyer to come in unto your houses to smite you.
| ועבר יהוה לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף |
24 And ye shall observe this thing for an ordinance to thee and to thy sons for ever.
| ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם |
25 And it shall come to pass, when ye be come to the land which the LORD will give you, according as he hath promised, that ye shall keep this service.
| והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן יהוה לכם--כאשר דבר ושמרתם את העבדה הזאת |
26 And it shall come to pass, when your children shall say unto you, What mean ye by this service?
| והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם |
27 that ye shall say, It is the sacrifice of the LORD’S passover, who passed over the houses of the children of Israel in Egypt, when he smote the Egyptians, and delivered our houses. And the people bowed the head and worshipped.
| ואמרתם זבח פסח הוא ליהוה אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו |
28 And the children of Israel went and did so; as the LORD had commanded Moses and Aaron, so did they.
| וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה יהוה את משה ואהרן כן עשו |
29 And it came to pass at midnight, that the LORD smote all the firstborn in the land of Egypt, from the firstborn of Pharaoh that sat on his throne unto the firstborn of the captive that was in the dungeon; and all the firstborn of cattle.
| ויהי בחצי הלילה ויהוה הכה כל בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה |
30 And Pharaoh rose up in the night, he, and all his servants, and all the Egyptians; and there was a great cry in Egypt; for there was not a house where there was not one dead.
| ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת |
31 And he called for Moses and Aaron by night, and said, Rise up, get you forth from among my people, both ye and the children of Israel; and go, serve the LORD, as ye have said.
| ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי--גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את יהוה כדברכם |
32 Take both your flocks and your herds, as ye have said, and be gone; and bless me also.
| גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אתי |
33 And the Egyptians were urgent upon the people, to send them out of the land in haste; for they said, We be all dead men.
| ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים |
34 And the people took their dough before it was leavened, their kneadingtroughs being bound up in their clothes upon their shoulders.
| וישא העם את בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על שכמם |
35 And the children of Israel did according to the word of Moses; and they asked of the Egyptians jewels of silver, and jewels of gold, and raiment:
| ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת |
36 and the LORD gave the people favour in the sight of the Egyptians, so that they let them have what they asked. And they spoiled the Egyptians.
| ויהוה נתן את חן העם בעיני מצרים--וישאלום וינצלו את מצרים |
37 And the children of Israel journeyed from Rameses to Succoth, about six hundred thousand on foot that were men, beside children.
| ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף |
38 And a mixed multitude went up also with them; and flocks, and herds, even very much cattle.
| וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד |
39 And they baked unleavened cakes of the dough which they brought forth out of Egypt, for it was not leavened; because they were thrust out of Egypt, and could not tarry, neither had they prepared for themselves any victual.
| ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות--כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם |
40 Now the sojourning of the children of Israel, which they sojourned in Egypt, was four hundred and thirty years.
| ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים--שלשים שנה וארבע מאות שנה |
41 And it came to pass at the end of four hundred and thirty years, even the selfsame day it came to pass, that all the hosts of the LORD went out from the land of Egypt.
| ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות יהוה מארץ מצרים |
42 It is a night to be much observed unto the LORD for bringing them out from the land of Egypt: this is that night of the LORD, to be much observed of all the children of Israel throughout their generations.
| ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה ליהוה שמרים לכל בני ישראל לדרתם |
43 And the LORD said unto Moses and Aaron, This is the ordinance of the passover: there shall no alien eat thereof:
| ויאמר יהוה אל משה ואהרן זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו |
44 but every man’s servant that is bought for money, when thou hast circumcised him, then shall he eat thereof.
| וכל עבד איש מקנת כסף--ומלתה אתו אז יאכל בו |
45 A sojourner and an hired servant shall not eat thereof.
| תושב ושכיר לא יאכל בו |
46 In one house shall it be eaten; thou shalt not carry forth aught of the flesh abroad out of the house; neither shall ye break a bone thereof.
| בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו |
47 All the congregation of Israel shall keep it.
| כל עדת ישראל יעשו אתו |
48 And when a stranger shall sojourn with thee, and will keep the passover to the LORD, let all his males be circumcised, and then let him come near and keep it; and he shall be as one that is born in the land: but no uncircumcised person shall eat thereof.
| וכי יגור אתך גר ועשה פסח ליהוה--המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו |
49 One law shall be to him that is homeborn, and unto the stranger that sojourneth among you.
| תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם |
50 Thus did all the children of Israel; as the LORD commanded Moses and Aaron, so did they.
| ויעשו כל בני ישראל כאשר צוה יהוה את משה ואת אהרן כן עשו |
51 And it came to pass the selfsame day, that the LORD did bring the children of Israel out of the land of Egypt by their hosts.
| ויהי בעצם היום הזה הוציא יהוה את בני ישראל מארץ מצרים--על צבאתם |
