Deuteronomy 1
1 These be the words which Moses spake unto all Israel beyond Jordan in the wilderness, in the Arabah over against Suph, between Paran, and Tophel, and Laban, and Hazeroth, and Di-zahab.
| אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב׃ |
2 It is eleven days’ [journey] from Horeb by the way of mount Seir unto Kadesh-barnea.
| אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע׃ |
3 And it came to pass in the fortieth year, in the eleventh month, on the first day of the month, that Moses spake unto the children of Israel, according unto all that the LORD had given him in commandment unto them;
| ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה יהוה אתו אלהם׃ |
4 after he had smitten Sihon the king of the Amorites, which dwelt in Heshbon, and Og the king of Bashan, which dwelt in Ashtaroth, at Edrei:
| אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרת באדרעי׃ |
5 beyond Jordan, in the land of Moab, began Moses to declare this law, saying,
| בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר׃ |
6 The LORD our God spake unto us in Horeb, saying, Ye have dwelt long enough in this mountain:
| יהוה אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה׃ |
7 turn you, and take your journey, and go to the hill country of the Amorites, and unto all [the places] nigh thereunto, in the Arabah, in the hill country, and in the lowland, and in the South, and by the sea shore, the land of the Canaanites, and Lebanon, as far as the great river, the river Euphrates.
| פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדל נהר פרת׃ |
8 Behold, I have set the land before you: go in and possess the land which the LORD sware unto your fathers, to Abraham, to Isaac, and to Jacob, to give unto them and to their seed after them.
| ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ אשר נשבע יהוה לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם׃ |
9 And I spake unto you at that time, saying, I am not able to bear you myself alone:
| ואמר אלכם בעת ההוא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם׃ |
10 The LORD your God hath multiplied you, and, behold, ye are this day as the stars of heaven for multitude.
| יהוה אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב׃ |
11 The LORD, the God of your fathers, make you a thousand times so many more as ye are, and bless you, as he hath promised you!
| יהוה אלהי אבותכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם׃ |
12 How can I myself alone bear your cumbrance, and your burden, and your strife?
| איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם׃ |
13 Take you wise men, and understanding, and known, according to your tribes, and I will make them heads over you.
| הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם׃ |
14 And ye answered me, and said, The thing which thou hast spoken is good [for us] to do.
| ותענו אתי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות׃ |
15 So I took the heads of your tribes, wise men, and known, and made them heads over you, captains of thousands, and captains of hundreds, and captains of fifties, and captains of tens, and officers, according to your tribes.
| ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים ואתן אתם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרת ושטרים לשבטיכם׃ |
16 And I charged your judges at that time, saying, Hear [the causes] between your brethren, and judge righteously between a man and his brother, and the stranger that is with him.
| ואצוה את שפטיכם בעת ההוא לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו׃ |
17 Ye shall not respect persons in judgment; ye shall hear the small and the great alike; ye shall not be afraid of the face of man; for the judgment is God’s: and the cause that is too hard for you ye shall bring unto me, and I will hear it.
| לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו׃ |
18 And I commanded you at that time all the things which ye should do.
| ואצוה אתכם בעת ההוא את כל הדברים אשר תעשון׃ |
19 And we journeyed from Horeb, and went through all that great and terrible wilderness which ye saw, by the way to the hill country of the Amorites, as the LORD our God commanded us; and we came to Kadesh-barnea.
| ונסע מחרב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמרי כאשר צוה יהוה אלהינו אתנו ונבא עד קדש ברנע׃ |
20 And I said unto you, Ye are come unto the hill country of the Amorites, which the LORD our God giveth unto us.
| ואמר אלכם באתם עד הר האמרי אשר יהוה אלהינו נתן לנו׃ |
21 Behold, the LORD thy God hath set the land before thee: go up, take possession, as the LORD, the God of thy fathers, hath spoken unto thee; fear not, neither be dismayed.
| ראה נתן יהוה אלהיך לפניך את הארץ עלה רש כאשר דבר יהוה אלהי אבתיך לך אל תירא ואל תחת׃ |
22 And ye came near unto me every one of you, and said, Let us send men before us, that they may search the land for us, and bring us word again of the way by which we must go up, and the cities unto which we shall come.
| ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן׃ |
23 And the thing pleased me well: and I took twelve men of you, one man for every tribe:
| וייטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט׃ |
24 and they turned and went up into the mountain, and came unto the valley of Eshcol, and spied it out.
| ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד נחל אשכל וירגלו אתה׃ |
25 And they took of the fruit of the land in their hands, and brought it down unto us, and brought us word again, and said, It is a good land which the LORD our God giveth unto us.
| ויקחו בידם מפרי הארץ ויורדו אלינו וישבו אתנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר יהוה אלהינו נתן לנו׃ |
26 Yet ye would not go up, but rebelled against the commandment of the LORD your God:
| ולא אביתם לעלת ותמרו את פי יהוה אלהיכם׃ |
27 and ye murmured in your tents, and said, Because the LORD hated us, he hath brought us forth out of the land of Egypt, to deliver us into the hand of the Amorites, to destroy us.
| ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת יהוה אתנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו׃ |
28 Whither are we going up? our brethren have made our heart to melt, saying, The people is greater and taller than we; the cities are great and fenced up to heaven; and moreover we have seen the sons of the Anakim there.
| אנה אנחנו עלים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדלת ובצורת בשמים וגם בני ענקים ראינו שם׃ |
29 Then I said unto you, Dread not, neither be afraid of them.
| ואמר אלכם לא תערצון ולא תיראון מהם׃ |
30 The LORD your God who goeth before you, he shall fight for you, according to all that he did for you in Egypt before your eyes;
| יהוה אלהיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם׃ |
31 and in the wilderness, where thou hast seen how that the LORD thy God bare thee, as a man doth bear his son, in all the way that ye went, until ye came unto this place.
| ובמדבר אשר ראית אשר נשאך יהוה אלהיך כאשר ישא איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד באכם עד המקום הזה׃ |
32 Yet in this thing ye did not believe the LORD your God,
| ובדבר הזה אינכם מאמינם ביהוה אלהיכם׃ |
33 who went before you in the way, to seek you out a place to pitch your tents in, in fire by night, to shew you by what way ye should go, and in the cloud by day.
| ההלך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנתכם באש לילה לראתכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם׃ |
34 And the LORD heard the voice of your words, and was wroth, and sware, saying,
| וישמע יהוה את קול דבריכם ויקצף וישבע לאמר׃ |
35 Surely there shall not one of these men of this evil generation see the good land, which I sware to give unto your fathers,
| אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבתיכם׃ |
36 save Caleb the son of Jephunneh, he shall see it; and to him will I give the land that he hath trodden upon, and to his children: because he hath wholly followed the LORD.
| זולתי כלב בן יפנה הוא יראנה ולו אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו יען אשר מלא אחרי יהוה׃ |
37 Also the LORD was angry with me for your sakes, saying, Thou also shalt not go in thither:
| גם בי התאנף יהוה בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם׃ |
38 Joshua the son of Nun, which standeth before thee, he shall go in thither: encourage thou him; for he shall cause Israel to inherit it.
| יהושע בן נון העמד לפניך הוא יבא שמה אתו חזק כי הוא ינחלנה את ישראל׃ |
39 Moreover your little ones, which ye said should be a prey, and your children, which this day have no knowledge of good or evil, they shall go in thither, and unto them will I give it, and they shall possess it.
| וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע המה יבאו שמה ולהם אתננה והם יירשוה׃ |
40 But as for you, turn you, and take your journey into the wilderness by the way to the Red Sea.
| ואתם פנו לכם וסעו המדברה דרך ים סוף׃ |
41 Then ye answered and said unto me, We have sinned against the LORD, we will go up and fight, according to all that the LORD our God commanded us. And ye girded on every man his weapons of war, and were forward to go up into the mountain.
| ותענו ותאמרו אלי חטאנו ליהוה אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר צונו יהוה אלהינו ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו לעלת ההרה׃ |
42 And the LORD said unto me, Say unto them, Go not up, neither fight; for I am not among you; lest ye be smitten before your enemies.
| ויאמר יהוה אלי אמר להם לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם׃ |
43 So I spake unto you, and ye hearkened not; but ye rebelled against the commandment of the LORD, and were presumptuous, and went up into the mountain.
| ואדבר אליכם ולא שמעתם ותמרו את פי יהוה ותזדו ותעלו ההרה׃ |
44 And the Amorites, which dwelt in that mountain, came out against you, and chased you, as bees do, and beat you down in Seir, even unto Hormah.
| ויצא האמרי הישב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדברים ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה׃ |
45 And ye returned and wept before the LORD; but the LORD hearkened not to your voice, nor gave ear unto you.
| ותשבו ותבכו לפני יהוה ולא שמע יהוה בקלכם ולא האזין אליכם׃ |
46 So ye abode in Kadesh many days, according unto the days that ye abode [there].
| ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם׃ |
